יום אחד משה הלך לטייל ביער ולפתע פגש את חברו משכבר הימים
ראובן. "שלום רובי נשמה, כפרה עליך, איך אתה מרגיש היום?"
"חיים... מה אני יגיד לך מאמי, זה מה יש"
"טוב נשמה, יאללה ביי, אני הולך"
"ביי, כפרה עליך, עיוני"

הוא המשיך בדרכו ולפתע ראה סנאי. הסנאי פנה אליו ואמר: "היי
כפרה, יש לך קצת משקה? למה מאז שאני סנאי כבר לא יצא לי לטעום
איזה בירה טובה".
"איציק?" התפלא משה. "ממתי אתה סנאי?"
"מאז שהייתי חייב לסוחר סמים 1200 שקל, והבטחתי שאני אחזיר,
אבל לא היה לי אז בתור עונש נהייתי סנאי, ועכשיו כבר אין לי
חומר. אז מה אתך?"
"אני בסדר, כפרה. אתמול קצת הסתובבנו בכרכור, קרעתי את עזיז
במכות. וואלה, אחי, אני גבר שבגברים אני... תגיד נשמה, מה זה
אתה אומר לי סנאי?
נשמה, וואלק אני אתפוס את החאפר הזה, אני קורע לו ת' תחת."

משה המשיך את טיולו ביער. הפרחים פרחו, הציפורים צייצו, ומשה
הרגיש שלוות נפש ואהבה לעולם הזה, שלא אשמתו שבראו אותו ככה,
וחשק לכפר על כל חטאיו ולחיות בצניעות ביער. לפתע ראה כלבלב
קטן. הכלבלב התקרב וליקק את ידו. משה ליטף אותו, וברוח הטובה
שצנחה עליו אמר לכלבלב:
"בוא תגור איתי, שנינו נחייה בצניעות ונסתפק במועט." הכלבלב
הנדהם אמר: "מה אתה נוגע בי? הומו! אנס! אני עוד אתבע אותך,
אני"
"אני מכיר אותך מאיפשהו?"  התפלא משה.
"אני זה שקיים יחסים עם אחותך, ובגלל שחליתי במחלת הרדיפה,
והתחלתי ללקק מנורות ,אשפזו אותי בבי"ח והפכו אותי לכלבלב".
"אוי, מסכן שלי, אני מרגיש אמפטיה ורגשות הזדהות רבים אליך,
כלבי הקט"
"הבה נחפר יחדיו על כל עוונותינו!" משה הרגיש הרגשת חמימות
המתפשטת בקרבו ולוכדת את השערות השחורות המבצבצות על גבו.
"יאללה יאללה תתחפף יא הומו... לך, לך לגן העצמאות. אולי תמצא
לך שם איזה פרטנר. וואלה משה, אחי, אני לא זכרתי אותך ככה, זה
הכל מרגלית הפארשית הזאת אשמה, פתאום נהיית לי ביאליק..."
משה פרץ בבכי תמרורים. "פגעת בציפור נפשי! הכיצד אתה יכול
להעליב אותי ולזלזל בי בצורה כזאת?! האינך יודע כי אני בנאדם
רגיש? פגעת בי קשות! לעולם לא אסלח לך על כך, בוגד שפל!" אמר
משה בהפגנתיות, והמשיך בדרכו. הוא התיישב ליד הבאר וניגב את
עיניו הלחות מבכי, כשפתאום פגש בנערה יפה מאד, כבת 55.
"בוא'נה כפרה, לא חשבת על פוש-אפ? 'סתכלי איך את נראית!"
"מ-ו-ת-ק, אני לא תמיד הייתי נערה סקסית כל-כך, ת'מבין? אני זה
"הקורע" מחדרה, פשוט פשעתי וחטאתי לבנות רבות, אז אלוהים החליט
להפוך אותי לאחת בעצמי. והוא די הצליח, לא?" אמר הקורע, ותקע
מבט חושק וגאה באיבריו המדולדלים ופניו מלאות הקמטים.
"טוב," המשיך משה, "אם אני משווה אותך לאישתי ולפילגש אתה
דווקא די מושך..."

הקורע התענג על המחמאה, ואילו משה המשיך בדרכו ולפתע נתקל בעץ.
הוא התחיל לצעוק: "לעזאזל, כוס אמק!" כשנפל בטעות על קיפוד
ונתקעו קוצים רבים בישבנו. משה פרץ בבכי מר שוב, אך לא יכל
לשבת והחל לרוץ כאחוז תזזית ברחבי ביער. פתאום נפל לתוך מערה
חשוכה, כשהוא מביט בשתי בחורות ערביות שעירות חובשות כפייה,
שהתבוננו בו בוכה, מקלל, רץ וצועק לאלוהים".
"מה קרה?" שאלה הבחורה השעירה יותר מבין השתיים.
"מה קרה לך?" נדהם משה.
"אתה לא מזהה אותי?!" הזדעקה הבחורה.
"ראו אותי בטלוויזיה בזמנו, וגם הייתי חבר טוב שלך."
"מי אתה?" שאל משה בעצבים, הוא חשב שכבר עובדים עליו.
"אתה לא מזהה את אוסמה בן לאדן?!"
"אוסמה? זה אתה?" התפלא משה.
"כן, זה מה שקרה לי אחרי מה שעשיתי בארה"ב... בגלל זה אף פעם
לא מצאו אותי..."

פיצוץ חזק החריש את אוזניו.
הוא הרגיש את עצמו רועד. עיניו ראו רק שחור מטושטש, ולפתע הוא
נרדם.
"אני חושב שהוא בסדר, רק זעזוע מוח קל".
משה ראה איש בעל משקפיים עבים ועיניים מפחידות וענקיות רוכן
מעליו ובודק אותו.
"איפה אני?! מה קרה לי?! מה הולך פה?"
"אתה נמצא בבי"ח יוספטל, במהלך החופשה שלך, בעוד אתה מנסה
לאנוס ערבי מתחזה, הוא קטע את רגליך ואיבדת המון דם. כעת אתה
משותק".
"הגיע הזמן לארוחת צהריים!" הודיע בחור לבוש בשמלת אחות.
לפליאתו הרבה של משה, הבחור דווקא נראה לו די מושך... הוא כעס
על עצמו. 'פתאום נהייתי "עליז"?!' חשב. בלבו החליט להיזהר מכל
נטייה מינית הקרובה לכך, אבל עדיין נאלץ להודות שהשמלה דווקא
די מחמיאה לבחור...
הוא פתח את ארוחת הצהריים. בצלחת היו חתיכת בשר לבן ורך, לידו
רוטב אדום וגוש גלידה שחור וקצת שעיר לקינוח. הארוחה הייתה די
טעימה, אבל הוא התפלא על הטעם המוזר... הוא קרא לאחות המדומה
(האח בשמלה) ושאל: "מה זה מכיל?"
"אהממ..." ענה האח. "יש פה חתיכה מהרגל הכרותה של האיש בחדר
השכן, קצת דם מהפצע שלך ושערות מהגב המגולח של יוס'קה." משה
נבעת כשגילה מה אכל, אבל עדיין היה חייב להודות שזה היה די
טעים. באותו רגע, כש"האחות" עזבה, הוא קפץ וברח מבית החולים.

משה חשב שוב על הארוחה שלו. הוא לא יכל לעמוד במחשבה שהוא אכל
דברים כאלה, ואפילו שכח שתלויה עליו כתונת בית החולים, וישבנו
שנראה כמסננת מהקוצים של הקיפוד חשוף לכל אילת.
"איך הגעתי לאילת?! ולמה לעזאזל אני זוחל ללא רגליים?!" חשב
לעצמו משה.
הוא החליט להסתמם, כדי לשכוח את החוויה הנוראה שעברה עליו.
"היכן יש סוחר זול וטוב? הרי יש לי רק 50 שקל מהבר מצווה של
בני היקר, יונה".
הוא הלך והלך, עד שהגיע לים. הוא זחל לאט לאט לתוך המים ולפתע
הבחין בתיירת שוודית חטובה.
"שלום מאמי, מה המצב?"
"וואט?!" התיירת לא הבינה.
"האו דו יו דו?" אימץ משה את מוחו, הרי לא דיבר מילה אחת
באנגלית בכל 29 שנות חייו המסכנות.  
הכל שאב מהסרטים הכחולים שהיה רואה בשעות הקטנות של הלילה
בטלוויזיה החינוכית.
"איים פיין" הודיעה השוודית.
היא וחברתה התלחששו, סופסוף הן זכו לראות נחש נכה בעל ידיים
שיודע לדבר, ועוד עם שערות על הגב!
משה חשב שהגיע הזמן להבהיר להן מה הוא רוצה.
"אני איש מסכן וחולה שמחפש אהבה" הוא פלט לעברן באנגלית העילגת
שלו. שתי הבנות הזדעזעו, ונתנו לו מכה בראש בעזרת המילון
השוודי-אנגלי שהיה בידיהן. משה הנדהם מצא את עצמו שוב ביער.
הוא הבחין בפרפר חינני. הפרפר עופף לידו והתיישב על כתפו.
"נחש מי?" אמר הפרפר בקול עבה וגס שכלל לא התאים לגודלו
ולתנועותיו החינניות.
"מי?" שאל משה. "אתה לא רואה שזה ישעיהו החבר שלך?"
"ממתי אתה פרפר?" התפלא משה.
"מאז שהתפרצתי לתצוגת אופנה של לי קופר לבוש בבדים צבעוניים
שקופים והשתלטתי על המסלול."
ענה לו ישעיהו.
"נמאס לי!!!"  הודיע משה. "נמאס לי, די!"
"לאן שאני לא הולך אני פוגש איזה פארש... אחד אנס זקנה, השני
מתערטל בציבור, נמאס לי! די! אני פורש!" הוא צעק. הוא מיהר
לנהר בעל המים המזוהמים ולחש "על החיים ועל המוות, אני מתאבד!
מרגלית, אני אוהב אותך!" הוא צרח כשניסה לקפוץ למים המעופשים,
אבל נזכר שאין לו רגליים.
פתאום הופיעה לפניו אישה צעירה, לבושה בחצאית נצנצים זוהרת
שהסתירה רק את הפס הראשון של התחתונים, חולצה שקופה וגרבוני
רשת. שערה הצהוב עכור היה אסוף בקליפס שאליו דבוקה חתיכה של
שער ורוד, ובפיה סיגריה. משה התאהב מיד.
"את עוד אחד מחברי האבודים?" שאל.
"לא". ענתה האישה. "אני הפייה הטובה של היער." באתי להגיד לך
שאם לא תסור מדרכיך הרעות, תגמור, כמו כל חבריך, בצורת ג'וק
חולה הפטיטיס, בעל פטריות וגינליות".  משה חשב שנייה ואמר:
"שמעי, פייה, אין לי כוח לכל זה. למה שלא תחזירי את כל חבריי
לצורה שלהם ותתחתני איתי?" שאל. "אני אפרד מאישתי בשבילך."
הפייה הרהרה שנייה ואמרה: "סבבה נשמה."
היא שלבה ידה בידו והם התרחקו לעבר  האופק.