סימפלי נטע-לי / תהומות הנשייה |
מחקתי את תא הזיכרון האחרון שעוד נשאר לי.
הם לא האמינו,
דווקא אני שכל כך התגאיתי בפנומנלי שלי...
וחייתי לי חיים נפלאים
נטולי זכרונות...
כל יום חייתי כהרפתקה חדשה,
כל חווייה נחקקה ובסוף היום נמחקה:
אם רע עכשיו, למה להיזכר שפעם היה טוב,
ואם טוב עכשיו, למה להעכיר את האוירה, בידיעה שפעם היה גם רע?
...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|