אתה יושב מול המחשב ואולי יום או לילה עכשיו, מדפדף בין
היצירות, ההיא עצובה וההוא מאוהב, שקט בבית ואולי הרעש עדיין
לא נגמר,
תוריד את היד מהמקלדת ואת השניה מהעכבר.
עצום לרגע עיניים, ונקה את הראש מהמחשבות, דמיין שאתה עולה
לשמיים ונפטר לרגע מכל הבעיות הכאובות.
ואתה מגיע למעלה ורואה עננים, ואתה בוחר אחד, מהבינוניים, לא
אחד קטן שכנראה לא יתמוך בראשך, ולא גדול שתיכף יעלם כגשם
ובדרך יפיל אותך, בחרת לך אחד בינוני, אורירי ורך, ענן שמנמן
ואולי מאורך.
ואתה נשכב עליו בדממה, ומסתכל סביב, כולך מוקף בשממה, אבל סה"כ
די חביב.
ואחרי שנרגעת השעמום התחיל קצת להעיק, אז הסתכלת למטה לחפש
משהו מצחיק, וראית אנשים רצים והמולת רחוב, ופתאום הרגשת טוב,
והבעיות נראו די רחוקות וחסרות משמעות ולמצוא להן פיתרונות
נראה לפתע קלי קלות, ואולי גם התחלת להבין דברים, לגבי עצמך
ולגבי החיים, ושוב הסתכלת למטה וראית דברים חדשים, שמעת ציוץ
ציפורים ורשרוש עלים, וראית חתולים משחקים, וכלבים נובחים,
וילדים צוחקים ואנשים שמחים, ושמת לב פתאום גם לפרטים הקטנים,
לליטוף השמש על גבך, לכמה שאתה אוהב את החברים שלך.
ולקחת לך עוד רגע קטן, ונשכבת בשקט חזרה על הענן, וכולך שמח
ושלו, כי פתאום הכל ברור והצלחת לראות מבעד לבעיות, למחשבות
ואולי גם לכאב, ופתחת את העיניים ואתה מול המחשב, לא קורא, לא
כותב, רק חושב.
חבל שפתאום גילית, ששום דבר לא שינית, רק ראית פתאום את כל
הדברים הטובים, שהיו שם כל השנים, חבל שחיכית כל כך הרבה זמן,
עד שתבוא איזו מפגרת כדי להגיד לך לשבת בשקט על ענן.