לפעמים, מרוב שאני מרגישה מתה
אני חושבת שאתה נקרופיל
אז מחכה שתחיה אותי.

שאלת השאלות עוד מהדהדת בראשי-
'רואים שבכיתי?'
'לא רואים' אתה עונה כקורא מחשבותיי
'למרות שכן' אני קוראת מחשבותיך בחזרה.

חתול שחור עבר בינינו עכשיו
בתשע נשמות.
לי מספיקה נשמה אחת
לאהוב אותך כמו הייתי
תשע נשים
חיות או מתות.

ולא ציפיתי בחיים.
דווקא ממך לא ציפיתי
לקנות כרטיסים להצגה שאני,
אבל קנית.
ואני, בטמטומי
הרשיתי לך לשבת בשורה הראשונה.


אני רוצה להגיד לך את כל זה ושותקת.
קיבולת השתיקה שלי לא תבייש
מנזר שתקנים שלם.
קיבולת האהבה שלך אליי לא תבייש
בחייהם ובמותם
גם את רומיאו ויוליה.
עד המוות
וקצת
יותר.


אבל הם מחזה
אנחנו? שירה
הצגה נשארת הצגה.