|
אני יושב בתוך החדר הצהוב עם הדלת הסגורה
והתריסים המוגפים מאחורי חלון זכוכית
שעליו מדבקות צבעוניות מתקופה אחרת בחיי
והפסנתר שבו לא נגעתי כבר מזמן
והמיטה הגדולה שרק מעצימה את הבדידות שלי
כותב על קופסת קרטון סגורה בנייר דבק חזק, כזו שצריך לקרוע
בכדי לפתוח ואני תמיד מעדיף להשאיר סגורה
ושקט
ואור מלאכותי מפוזר מאיר לי את אותו מקום שבו גדלתי, שאותו אני
כבר לא מכיר. |
|
|
שני ילדים בני
ארבע עשרה,
מתאהבים,
מתחתנים
ומתאבדים, וכל
זה בפחות משלושה
ימים.
עזוב, כתוב משהו
אחר, לא נראה לי
שמישהו יתייחס
לזה ברצינות.
מפיק לשייקספיר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.