הן הגיעו, בין הגיגי
הותיקים שוב שוכחים
ללמוד את המר. ים
הם לא למדו את הנייר הלבן,
את טביעות האצבעות, את טביעות המים
העומק שאין לו חזרה. והחיות כאן.
אז בשעה כזו מה נעשה להציל את
כל עסק האהבה הרחבה?
אח תאום שיאכל מה שלא אעז לאכול.
ואתם תהיו חברים שלי-
במקום שאין ידי משגת, קיטפו לי פירות ואף אתן חיי.
החיות כאן ואתן הבנות באהבה שוחות,
למה לא למדתן לדעת את הקאב הנצחי
של הגבר הקסום? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.