הקומפוזיטור ההונגרי מונטי הביא יצירת פאר זו ממנה מנשבת רוח
מחולות הונגריים. בתקופת נערותי, הייתי כזה מין אקרובאט,
ת'עמלות קרקע, מזרון, מכשירים וכ'. אבל, הייתי גם אקרובאט על
גבי מקלדת האקורדיון ואת הקטע הזה הייתי מנגן באקורדיון בתקופת
היותי נער מתבגר ומנסה להרשים את הבנות.
זה באמת גרף מחיאות כפיים אבל לא זה חיסל את בתולי המיוסרים.
ביצעתי כאן את הקטע על פי הזיכרון בנאמנות לרוח עם תוספת משובה
קלה. באמת עצרתי בעצמי מלהתפרע ולהתרחפן בג'אז כי זה נוסטאלגי
מדי עבורי.