גור קימל / מחייך |
איך שהוא אני מחייך
לא ברור לי כל העניין הזה
גם את לא
ברור שהייתי מעדיף לשכב איתך
מאשר לכתוב שירים סמי דיכאונים
אבל לפחות אני כותב
יש לי בערך על מה
לוקח קצת זמן
עד שכל הירוק הזה מפסיק לשאוב השראה
מה שיפה בך שאת לא מדהימה
נראה שיהיה קל להתגבר
ילדה יפה מיוחדת אישה בדרכך
אבל לא משהו שיפיל אותי מהרגליים
אם הייתי יכול הייתי מתעלל קצת בכבד המחורר והפגוע שלי
זה לא טוב לו כל הדיכאון הקל הזה
כי נדמה כאילו עוזר לשתות
אני רק מקווה בשבילו שהוא ישרוד
יותר זמן מהתקווה שנשארה לי
שהרבה ממנה את הרגת
קשה להאשים אותך אבל אפשרי
זה יותר טבעי מלהאשים את עצמי
זה לא יוצא כמו פעם
אבל לפחות אני כותב
הנייר לא מחליק לי מתחת ליידים
ואני מחזיק את העט חזק מדי
גם יותר מדי שפוי הגיוני וחושב
כשעושים את כל זה
קשה להיות באמת מדוכא
איכשהו כשנגמר הדף
תמיד נגמר לי מה לכתוב
לפחות זה לא השתנה
אני גם לא כותב עליה בדיכאון
לפחות זה השתנה
חבל לי עלייך ילדה
או אולי חבל לי עלינו
אבל קשה לכעוס עלייך
כשאת כל כך חמודה
אז אני מחייך
אולי על מר גורלי
אבל מחייך
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|