[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ניימריה לא פסקה ממנוסתה, עיניה החדות מפלחות במבט נחוש קבוצת
שיחים כהה שמעבר להם כבר בצבצה מטרתה. על פניה של אריה נחה
אותה ההבעה בדיוק, אך מעבר לכל הנחישות, חדרה זעקתו של ביין את
קור רוחה, מערערת את שיקול דעתה. החשש העז לחייו של מלטה, שעד
עתה נכלא בחדר נידח ושכוח בלבה, פרץ החוצה בסערה, עם התמוטטות
המחסומים שבנתה אריה, אותם מחסומים שהגנו על חייה מפני רגשותיה
פעמים כה רבות בעבר. זו הפעם הראשונה בחייה שהרגישה אריה בלבול
מהו.
ניימריה שהושפעה ממצבה של אריה החלה להאט.
אררראאאווווו!!! שאגת ניצחון חתכה את האוויר. "לעזאזל, אבדה קד
- לאאאא!"
שרביטו של ביין הועף לעברה. אריה נדרכה, שלפה את חרבה, וצעקה
בביטחון מלא: "ניימריה, פני לאחור!", לא נותנת לדבר לערער אותה
שנית. גם לא להיגיון.
"חתולי זאב חסרי בושה, נטפלים ככה ליצור כה קטן וחסר אונים,
בואו להתעסק עם מישהו בגודל שלכם!!!" שאגה בעוצמה, קראה עליהם
תיגר, במילים שלא הופנו אל אוזניהם של הווארגים כמובן.
מילים שבהן השתמש פעם קוסם מסתורי ומורה לאומנויות לחימה,
בעודו חוצץ בגופו בין חבורת אוכלי דם צמאים לטבח ויתומה קטנה
אשר נסה מטירתה החמה והנוחה אל מציאות חדשה ואכזרית; בידו
חרבו, ותו-לו.
אריה וניימריה פילחו את קבוצת הווארגים בדהרה, שוכחות את הנוסע
השלישי. הווארגים נפוצו לכל עבר, שואגים בזעם. אריה אחזה את
מלטה בכוח בידה הפנויה מחרב.
ביין נותר כמעט ללא פגע. אריה סימנה לעצמה עובדה חשודה זו
בראשה. מבטיחה לעצמה, שלא תנוח עד שלא תגלה עוד על כוחותיו
המסתוריים של ביין. על פניו של ביין התנוססה הבעה רטנונית.
אריה יכלה לדמיין אותו אומר 'איך קראת לי?! את עוד תלמדי לדבר
בכבוד לאנשים עם עוצמה כמו שלי. ואני אתן לך דוגמה קטנה, שלא
מהווה יותר מפיסה קטנה מיכולותיי'. היא סמכה על תחושת הבטן
שלה, ועל מחויבותו של ביין לחייו של מלטה, והניחה שהתוכנית
תעבוד.
בתנועה חלקה, מהירה ובטוחה, הטילה את גופו של מלטה לעבר ביין,
שמשום מה לא הופתע מהפעולה, אך אריה לא נתנה לזה להפריע לה.
"אני אפעל בדיוק על פי התוכנית שלך, אני חייב את מלטה בחיים,
והוא יישאר בחיים, ואת גם תגלי בהזדמנות שאת היצור הקטן וחסר
האונים הזה, את לא תביסי שוב בחרב", הוא לחש לעצמו בעודו נס
משדה הקרב בקלילות, חרף משקלו של מלטה המוטל על כתפו.
בין נשיכה רצחנית שנבלמה בעזרת גזע עץ אקראי לבין מכת טופר
קטלנית המסוגלת להרוג כל אדם, שנענתה בגלגול וירטואוזי מהיר על
האדמה הקשה והסלעית שהסב לא מעט נזק, הצליחה אריה להשחיל את
חרבה אל מעיו של ווארג בודד אחד. אך בעוד ניימריה מצליחה בקושי
רב לגבור על הווארגים הנותרים, הגיחו שאר חברי העדר, הולכים
ומתקרבים. "לעזאזל עם השועל, התוכנית מוכרחה לעבוד", סיננה
אריה מבין שפתיה בחריקת שיניים.
לפתע חשה אריה שוו קרס ענק, אולי עוגן, מושך אותה לאחור
במהירות מסחררת. היא לא ראתה דבר סביבה, אך הרגישה שכפות רגליה
רטובות, ולפתע החלו גלים אדירים להלום בכל פלג גופה התחתון
בעוצמה; היא הרגישה כמו שבוואדי היו מרגישים מדחפיה של אונייה,
לו הייתה בהם רוח חיים. מים מלוחים חדרו אל עיניה. ואז זה
נגמר.
היא נחתה על משטח עץ, ברכות מפתיעה, ראשה הסתובב, והיא הקיאה
את נשמתה, לתוך משטח כחול מתנועע שהיה כנראה הים  האגאי. לאחר
דקה שלמה, שבה אריה לא הפסיקה להקיא, הכל החל להתבהר סביבה אט
אט. הדבר הראשון שחלף בראשה לאחר שחזרה לעצמה היה הדאגה לשלומה
של ניימריה. היא הסתכלה סביבה. חולפת במבטה על ביין, כלל בלי
לשים אליו את לבה, ומצאה את הזאבה האהובה שלה. הברייה היחידה,
שאליה הייתה קשורה, ושאותה אהבה, יותר מאשר את סיריו פורל,
המורה לריקוד והמורה לחיים שלה. זאבת הבלהות הגדולה והמאיימת
שכבה בסירה, רגליה הקדמיות מכסות את פניה, רועדת ומייבבת. אריה
עשתה תנועה חדה מאוד, שכמעט הפכה את הסירה ושלחה את כולם
לנחיתה כואבת על הקרקעית; המים היו עוד רדודים, ומרחוק נשמעו
יללות ווארגים נזעמות. הזאבה ונערת הזאב שכבו זו בחיקה של זו,
מעכלות את האירוע המזעזע. הן מעולם לא חוו התעתקות. והתעתקות
בעוצמה המשתווה לזו שביין קסם, לא חווה אף קוסם מעולם. "טוב,
תפסיקו להיות תינוקות, די להתבכיין. אני אמנם חבשתי את גלצר
השבור, אבל התחבושות כבר דולפות, ולמרות שאני מוכשר, וכפי שאת
בטח מבינה עכשיו ממש לא יצור קטן וחסר אונים, אני לא יודע
להשיט סירה. ואם את לא תגרמי לנו לזוז ומהר, גלצר ימות. על פי
השערתי, ואני תמיד צודק, הוא לא ישרוד יותר מחצי שעה ללא טיפול
מקצועי מינימאלי. אז תזיזי את התחת הקטן שלך מהכלבה הרכרוכית
שלך, ותביאי אותנו אל החוף!"
ככל שהוא התקדם בהטפות השחצניות שלו, הלך קולו ונהיה מלחישה
מלאת ארס לסינון תקיף ועצבני, שיצא לבסוף משיניים חורקות. אריה
הבינה, שאם הוא מרשה לעצמו להוריד את מסכת השלווה השחצנית
והמסתורית, ולהיכנס ללחץ באופן פומבי, כנראה שכל מילה שלו
נכונה, ושהיא צריכה להקשיב. "טוב", היא אמרה בקול קר ושקול,
שנשמע אפילו קצת שלו, והרבה יותר שלו מקולו של ביין. אריה בהתה
באוויר בריכוז, מנסה למדוד האם הרוח הנתונה נושבת מספיק בעוז
בכדי להשיט את סירת המפרש שהשאיל לה סיריו. "מתמזגת עם הרוח
כשחף, עם הגלים כקארקן". היא ניגשה אל התורן הצנוע של סירתה,
נשאה תפילה לראשוני האדם שהוא יחזיק מעמד, ושחררה את החבל
האוחז במפרש. הסירה תפסה תאוצה בשנייה אחת. ביין מעד לאחור
מרוב הפתעה, ומצא את עצמו כשכל פלג גופו בתוך המים הגואשים,
מאיים למשוך אחריו גם את שאר הגוף. אריה אחזה בו ביד חזקה,
והשליכה אותו ללא כל זהירות חזרה לסירה. ביין רעד מקור. "א-תת,
חייב-ת להיז-הרררררררר-רר!", הוא מלמל, סובל מעוויות אלימות
בגופו מדי שנייה. "לעולם לא תמצא רב חובל זהיר! אם נזהר, נהרוג
את מלטה." היא חייכה חיוך רחב, תפסה את התורן, השעינה את ראשה
על המעקה של עמדת התצפית הזעירה, ואת רגליה על צדה השני של
הגדר. ופצחה במזמור רועם, "אאאוווווווווווווו חחחחחיייי
הפיראטים הם כה נפלאים. לשוט על פני הגלים, לחיות חיים של שודד
ים.  זו הבחירה שלי - אוווווההההוווווו!" היא שלפה בקבוק של
משקה אלכוהולי ישן, שסיריו רוקן פעם, והורה לה לשמור בתיקה. אך
למביט מלמטה הוא נראה מלא לחלוטין. "קדימה נערי, אל תהיה כבד,
בוא נשתה רום יחדיו, למען שנמות כשאנו שמחים", היא עיבתה את
קולה, ועשתה הצגה מוצלחת מאוד של שכרות. "אוך, לעזאזל איתה!"
רטן ביין וניסה להתעלם.
הוא החל לטפס על התורן, בכדי לנשל את אריה משללה. אך לפתע נעצר
בתדהמה. קולו הרועם של גבר נשמע מאי שם בלב הים, שר בעוצמה:



"בספינה אז הפלגנו יצאנו אל הים.
רב חובל והצוות וגם אני אתם.
הגלים חתרו, הרוחות נשבו,
ככה זה כשאתה בים.

עוגן עננים וחול.
אין דבר יותר גדול,
מלאהוב את כל הקשור בגלים."

המזמור הלך וקרב. וכשהיה מספיק קרוב. אריה לא יכולה הייתה
להחמיץ את זהותו של הזמר. בקבוק הרום הישן נשמט מידיה, ונחת
ברעש על ראשו של ביין. "תשמרי את הרום שלך לעצמך! לעזאזל!"
ביין ירד מן התורן, והחל לזעוק: "הצילו!!!" אריה לעומתו בחרה
דווקא להגביר את קולה, ולהטביע את קריאותיו של ביין בשיר עליז
ורועם. "אאאוווווווווווווו חחחחחיייי הפיראטים הם כה נפלאים.
לשוט על פני הגלים, לחיות חיים של שודד ים.  זו הבחירה שלי -
אוווווההההוווווו! סיריו, זה אתה!?" היא בכתה ודיברה גם יחד,
נפעמת ומתרגשת, מצפה בקוצר רוח לתשובה שתהלום את רוחו העליזה
של סיריו. מזמור רועם ועליז נשא את תשובתו של המלח המסתורי על
פני הגלים אל אוזניהם הדרוכות של אריה וביין:

"לו הייתי פיראט על שבעת הימים,
לבקשך בספינה אז יצאתי.
ובקו המשווה באיים החמים,
לך מיטה של פרחי בר הצעתי.

אך אני לא פיראט, יפתי, לא שודד,
אלא גבר אחד העומד בשערך.
וניצב לו בלילה הזה הבודד,
ואין חרב לו על הירך.
ואין חרב לו על הירך."

כל אדם זר אשר היה שומע אותו, ורואה את סירת המנוע שלו, שועטת
ומקפצת לכיוונו במהירות מסוכנת, היה מעלה בראשו תמונה מטעה של
אדם קטן ועליז מדלג בשמחה, ואולי גם חובש מצנפת של ליצן. כך
עלתה דמותו של סיריו גם בראשו של ביין. לאט לאט, התגלתה הדמות
בחזית סירת המנוע, וביין גילה את טעותו. האדם שנגלה לעיניו היה
שחום עור, קירח, ללא קמט אחד. רק זקנקנו הלבן הדק, שירד בזווית
חד וישרה מסנטר ועד חזה העיד על גילו. עיניו היו צהובות,
ובהחלט ניתן היה להגיד עליו, שמבט ישיר ותקיף ממנו, יכול היה
לפלח את ריאותיו של הקורבן כחץ הנשלח מקשת, ולמרות העובדה
שריאותיו של האיש לא נוקבו, מי שיזכה במבט כזה בהחלט יאבד את
היכולת לנשום. סיריו לבש מכנסי בד חומות מוכתמות, שירדו
ממותניו, שם היו קשורות בחבל דק, שלא היה חלק מהמכנסיים,
הולכות ומתרחבות עד לרגליו היחפות. הוא לא לבש חולצה וחזהו
השרירי נצץ מזעה. בידו הוא אחז מקל שיכול היה להיראות כשרביט,
אך הוא היה באורך של שני מטרים, ולכן נראה יותר כמטה. סיריו
חייך חיוך עליז כשזיהה את הילד השחצן ששהה עם בת טיפוחיו בסירה
העלובה. הוא החליט לערער קצת את בטחונו העצמי המופרז. הוא
התקרב אל הסירה, עיניו נוצצות לא מעט; אישוניו של ביין התרחבו
בתדהמה ופחד. סיריו עצר פתאום, במרחק 11 מטר מהסירה הקטנה,
מזכה את הצוות בסילון מים אדיר שכמעט הפך את הסירה, והצליח
להפיל את אריה למים. ביין נשאר לעמוד. משתעל, יורק מים ומשפשף
את עיניו בעוז. מגן בגופו על מלטה. סיריו ניתר מספינתו, הניף
את המטה אל על, עשה סלטה מרשימה באוויר, ונחת כאשר המטה מכוון
בזווית חדה ומסוכנת לבטן הספינה של ביין. הספינה התנפצה
לרסיסים. סיריו נחת על קרש גדול, איזן את עצמו, ומשה את מלטה
מהים, לפני שזה שקע כאבן. אז החל חותר במטהו לעבר סירת המנוע
הדוממת. לפתע לפת משהו חי במטה. סיריו הרים את אריה אשר נאחזה
בקצה המטה ללא מאמץ. ואז, מגובה שני מטרים, מקצהו של המטה,
זינקה אריה אל גבו של סיריו, רגליה מוכנות לבעיטה. סיריו צקצק
בלשונו: "אריה ילדתי, את חייבת לעבוד על הזריזות!" הוא הטיל את
המטה ככידון, היישר אל מבטחי סירת המנוע. שם נח כבר מלטה.
הכידון נחת בעוצמה על ידו של ביין, שבדיוק הופיע מתוך המים,
מנסה לאחוז בסיפון, וזה איבד את אחיזתו והחל לשקוע. סיריו
הספיק לראות איך הטלת הכידון פוגעת במטרה. לחייך לעצמו. ואז
הסתובב במהירות, גבו לא מופנה עוד אל אריה, הושיט את ידיו ותפס
את כפות רגליה השלוחות קדימה של אריה. המכה נבלמה, ואריה חיבקה
את סיריו, צוחקת ובוכה גם יחד. בינתיים עלה ביין על סירת
המנוע. ניימריה נאבקה לטפס על הסיפון. ולבסוף, כשהצליחה, היו
גם אריה וסיריו על הסירה.






הערות שוליים בעלות חשיבות רבה: כפי שניתן להבחין, קטע זה הוא
פרק נבחר, מתוך אוסף של פרקים דומים שכתבו גם כותבים מוכשרים
ממני, כל אחד מהם הוא חלק מ'פאנפיק רחב יריעה' אשר מושפע
ממגוון גדול של סדרות פנטזיה קיימות. לכן אני מכריז בזאת
שמעולם לא היו ברשותי זכויות יוצר על חלק גדול מן הדמויות
ומהשירים שבקטע זה, אשר הושאלו מיוצרים אשר להם אני רוכש הערכה
רבה, ומגיש להם יצירה זו כמחווה של הערצה.
לעומת זאת על העלילה ואופן הכתיבה, על השפה, על התיאורים ועל
כל השאר אני מכריז כעל שלי בלבד!

לכתיבת קטע זה תרמה גם יוצרת נוספת:
סתיו ברטל.
ואני מוותר על כל הזכויות כאשר מדובר בדמות 'מלטה גלצר'
ומודה לה על שנתנה לי להשתמש בכלי שהיא יצרה!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
או מפקד חיל
האוויר או שאני
לא מתפנה.






רמי הויברגר,
בקטע מתוך אחד
המערכונים
הגאונים שנכתבו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/6/06 10:42
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דור ברטל

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה