הוא קילל כשסחב את החבילה  במעלה המדרגות. היא שקלה כמה עשרות
קילוגרמים. איך  הם מצליחים לארוז את הכל באריזות השטוחות
האלה? זה באמת היה מדהים. הוא גרר את החבילה למרפסת, הדליק את
האור ופתח את הקופסאות בזהירות, עם סכין חמאה, כמו שכתוב. הוא
לא רצה שהתוכן יישרט. הוא הביט פנימה בינות הקלקרים והניילונים
ודבר ראשון בדק שהכל שם. חברים שגם הם קנו שם סיפרו לו שלא פעם
חסרים חלקים. אבל הכל היה שם. הוא הוציא את כל החלקים בעדינות
וסידר על הרצפה. הוא פתח את ספר ההוראות המצוייר והתחיל
להרכיב. למה ההוראות האלה כל כך מסובכות? הוא גירד בפדחתו
המתקרחת לא פעם, ולפעמים היה צריך לסובב את החוברת בזויות
משונות כדי להבין בדיוק מה משורטט. פעם ראשונה שהוא קונה שם
ואין לו מושג בדברים האלה, אבל הדירה נראתה לו ריקה מדי ולכן
נסע למקדש הכחול בנתניה מלכתחילה.
עם החלק העליון הוא ממש הסתבך. ההוראות לא היו מספיק ברורות,
הוא פחד לעשות חורים במקומות שלא צריך, ולקח לו זמן עד שהצליח
להבין לאן בדיוק כל חלק הולך ולהרכיב אותה. אחרי שעה, אולי
יותר (מי מסתכל בשעון כשאתה עובד?) - הוא סיים. הוא שם אותה
בסלון והתפעל. היא הייתה די יפה יחסית לדברים האחרים המכוערים
שראה שם באולם התצוגה והיא מאוד התאימה לספה.


כמובטח בתיאור, היא החזיקה מעמד שנים ארוכות והייתה מאוד
שימושית. היא אפילו הייתה בדיוק בגובה הנכון. פעם נשברה לה
רגל, אבל הוא חבש אותה, שם פלסטר וקיווה לטוב. בסך הכול, הוא
היה מאוד מרוצה מהקנייה שלו. הייתה לו חברה שוודית. מאיקאה.