לא הייתי נוסע
לאן שאת אינך. הנני רק
הולך בסמטאות הצרות של
גופך, מרשה
לעצמי להוביל אותי
לאן
שאת ישנך כי שם
הלב פחות נרתע, שם הגוף פחות
דואב. הנה מגיעים הימים
שידענו
שיגיעו, על כן
מוטב לנו לחייך. מלכתחילה חוצותייך מלאים
אנשים אבל ליבי המשומש שאיננו עייף
יודע שהוא ימשיך לזרח
את ירחך גם כשהיא איננה איתו
על אותו קו של שמי שקיעה- זריחה.  
באור שלו הגוף שלך
נדלק בצל של נחמה, שוטף את
הדממה בכף יד חמה, מרים אותך אלי
לחיבוק שלעולם איננו חיבוק
אחרון של פרידה. שהרי אינני נוסע,
אהובה.