אשה אחת שקטה / דחיסה |
וממלאה את צוואר התרנגולת
ספוגה חותם של ירושות נושנות.
לפעמים אני מזהה בה
את מקצבי.
אולי משם באה לי -
הבהלה
מכל יום אפור וריק?
ואני עוד פוחדת לבגוד ולאכזב
את מאמצי העור שבדפנות
הנמתחות עד תום
כדי לאפשר לי
צמיחה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|