|
התנועה הזו בה אימי דוחסת
וממלאה את צוואר התרנגולת
ספוגה חותם של ירושות נושנות.
לפעמים אני מזהה בה
את מקצבי.
אולי משם באה לי -
הבהלה
מכל יום אפור וריק?
ואני עוד פוחדת לבגוד ולאכזב
את מאמצי העור שבדפנות
הנמתחות עד תום
כדי לאפשר לי
צמיחה. |
|
|
נמאס לי להשאיר
כאן סלוגנים
מבלי שיידעו שזה
אני. הגיע הזמן
להטביע את
חותמי!
-"בוא, האמבטיה
מלאה..."
וונאבי, ברגעים
של סאדיזם |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.