הוליווד, הוליווד, שלוש חולצות בדולר, זועקים בעלי הדוכנים מכל
צד
מוכרים אותם בזול. בין המוני אדם ב"הוליווד בולוואר",
בגוונים של רחוב אלנבי בין השוק לרחוב עליה.
אפרוריות של מלכה שירדה מנכסיה,
משחקת עדיין  בזקיפות
בליגה של המובסים
המקום היחיד
שנותר לה.

התיאטרון הסיני,
כל מאחזי קנאתי, לאן נעלם הקוסם
שיתאם בין טביעות כף הרגל והיד ברצפת הבטון  
לבין רגעי הזוהר והחלום, שהשתקפו מעיתוני הנעורים שלי

דורכת על הכוכבים שלי לאורך המדרכות, מנסה לזהות שמות.
כמו להלך על מצבות אבודות של אנשים חיים ומתים
במוחי הנאצים שהשתמשו במצבות של יהודים
לבניית מדרכות וכבישים, אולי גם
שמות סבי וסבתי חרוטים
ומונחים
שם

רוצה
לחזור הביתה
עוצרת בפינת הרחוב
על ריצפת דוכן העיתונים,
אני מזהה מילים בעברית, עיתון -
אלה קוראים "לסרב לשרת בשטחים"
בעמוד השני "קוראים לסרב לפנות מתנחלים"
הרמטכל שולח "אולטימטום ומזהיר את הסרבנים"
מגדרים, מפרידים, מפוצצים, מנתקים, מוחקים,  מחזירים,

הזדרזו רבותיי, הזדרזו, נותרו רק עוד ימים ספורים
זה כבר לא שווה, מוכרים כאן הכול, בזול,
עוד היום, צריך למכור הכול,
עוד היום ועד
ליום.