מלוג לא איבד עשתונות ושלף את חרב האור (Lightsaber)  שלו,
הפעיל אותה, החזיק מול פניו, עצם עיניו ואמר בקול 3 פעמים: " I
AM A JEDI MASTER".
קשה לתאר קרב חרבות אבל אם ראיתם אי פעם אחד הסרטים של מלחמת
הכוכבים תדעו איך בערך התנהל הקרב שבסופו נשארו רק שניים חיים:
מלוג וגרמפה כשמסביבם גופות חרוכות, שרופות וחתוכות.
את השקט שאחרי היה חייב לשבור, מי אם לא, גרמפה סטונאייג' "הא
הא כמו שאומרים, אם המלפפונים לא טובעי..."
"בלום פיך תרח משוקץ שכמותך!" צרח מלוג ובהנף מהיר של הלייט
סייבר חצה את גרמפה לשניים.
מלוג עמד בעמדת תקיפה במשך שעה כשהוא מתנשם ומתנשף עד שבסופו
של דבר התאושש, כיבה את הלייט סייבר, הכניסו לכיס והתחיל
להסתובב סביב הטירה כדי למצוא דרך להיכנס אליה עד שלבסוף הבין
שהדרך הטובה ביותר היא הדלת והוא פתח אותה לרווחה דרוך ומוכן
לכל סכנה שתבוא. טוב נו, כמעט כל סכנה. בעצם קבוצה של כמה
סכנות. בכל מקרה מה שהוא ראה כשהוא נכנס הוא דווקא היה מוכן
לקראתו. כי מולו עמד... חדר ריק עם 2 דלתות ומדרגות. דווקא
טירה יפה. מעל דלת אחת היה כתוב: "חדר שומרים", מעל הדלת
השניה היה כתוב: "מטבח" ועל הקיר היה חץ שפנה כלפי מעלה
בכיוון המדרגות ושלט שעליו היה כתוב: "להצלת הנסיכה".
אחרי שחשב הרבה בנושא החליט לעלות במדרגות. בסוף 253 המדרגות
היה מסדרון ארוך ומלא דלתות ומלוג החל ללכת לאורך המסדרון. על
דלת אחת היה כתוב: "הנסיכה מונונוקי", על הדלת הבאה:
"הנסיכה דיאנה" ומלוג המשיך לחלוף על פני כל הנסיכות שאי פעם
שמעתם עליהן כמו זאת עם הצפרדע, סינדרלה, ההיא מהקוסם מארץ עוץ
עד שהגיע לדלת: "הנסיכה מהסיפור של מלוג". הוא פתח את הדלת
ונכנס פנימה.
בחדר הוא ראה את הנסיכה קשורה על כיסא ולידה עומד איש רשע (כל
הרשעים בסיפורים נראים אותו דבר) עם זקן צרפתי, אף ארוך ועקום
ושיניים רקובות.
"שלום מלוג ושלום גם לכם קוראים חביבים", פתח האיש והמשיך:
"אני גו-ראל, האיש הרע בסיפור. כן, אני חטפתי את הנסיכה ועכשיו
אני הולך להרוג אותך ולהתחתן עם הנסיכה כי בסיפורי האגדות
מתבטא השוביניזם בצורה המכוערת ביותר ולפיכך לנשים אין שום
זכות להביע דעה והן חלשות וכנועות. אם מסיבה כלשהי היא לא תרצה
להתחתן איתי - אני בכל זאת אשכב איתה והיא תשרת אותי עד יום
מותי או מותה".
"שתוק והגן על עצמך", צווח מלוג בשולפו את חרבו מהנדן: "נמאס
לי כבר מהסיפור הארוך והמייגע הזה"
"יפה. אני מעריך את אומץ ליבך", אמר גו-ראל.
מלוג היה דרוך והתקרב בצעדים קטנים לגו-ראל שנשאר עומד במקומו
עם חיוך על הפנים וחרבו עדיין בנדן. לאט לאט מלוג התקדם צעד
אחר צעד עד שהיה במרחק 2 מטרים מגו. הוא אזר את כל האומץ והכעס
שהיו עצורים בתוכו והסתער קדימה...

                                       

אנו קוטעים את הסיפור ברגע זה כדי להשאיר אתכם במתח. נמשיך
בפרק הבא. סתם. אבל בואו נבזבז קצת את הזמן במשחקי חברה. עכשיו
שכל אחד יגיד את השם שלו וחיה שמתחילה באות הראשונה של השם.
אני אתחיל: איתי - ארנב. עכשיו תורכם... אוקיי עכשיו אני מבקש
רגע של כנות. אתם יודעים שאני לא באמת יכול לשמוע אתכם אז אני
מבקש שבאמת תשתפו פעולה.
תחשבו על השם שלכם ועל החיה אפילו אם השם שלכם מתחיל באות
מעפנה שקשה למצוא לה חיה כי זה באמת חשוב להמשך הסיפור. אני
אתן לכם זמן לחשוב
                                       

                                       

טוב. חשבתם? יופי. תזכרו את החיה ובואו נמשיך בסיפור. איפה
היינו?, אה כן.
מלוג הסתער בחרב שלופה אל גו ופספס אותו כי בשניה האחרונה
הצליח גו לחמוק הצידה. מלוג התאושש מהר אבל פתאום הרגיש בכאב
חד בבטנו. כאב שהלך והתחזק. הוא הסתכל למטה בחשש וראה חרב
תקועה עמוק בבטנו ויוצאת מהצד השני. מסתבר שבשניה ההיא גו-ראל
הספיק לא רק לחמוק מהתקפתו של מלוג אלא גם לשלוף את חרבו שלו
ולבצע התקפת נגד. התקפה מוצלחת למדי. מוצלחת מאד אפילו. הדם
זרם כמו מים. בעצם הוא זרם כמו דם. מלוג התמוטט כמו שק תפוחי
אדמה ופגע בקרקע בחבטה רעשנית.
"מוווההה הא האהאהאהא", פרץ גו בצחוק רעשני ופנה לכיוון
הנסיכה. "כעת אגשים את החלק העיקרי של המזימה השטנית שלי. החלק
שכולל בתוכו אותך."
גו-ראל לא שם לב שמאחוריו בינתיים מלוג הרים את ראשו והחל
לזחול לכיוונו. הוא נעמד על 4 ומיד התמוטט שוב.

זהו.
אתם עדיין מחכים לסוף הטוב?
לא בסיפור הזה.
סורי.


ונסיים במוסר השכל:
1) אין דבר כזה Happy End. אפילו לא באגדות.
2) כנראה שמלוג זה לפעמים באמת ההיפך מגולם.
3) גם אם שמך הולך לפניך תמיד תזהר מידו האכזרית של הגורל.
4) החיה שחשבת עליה לא מקורית. תחשבו על אחרת.
5) אלה שלא חשבו על חיה ורק עשו כאילו: אל תלכו לישון
הלילה...


סיפור זה לא נכתב ביום אחד.
גם את רומא לא בנו ביום אחד. ורומא לא היתה יצירת מופת.