מגגות, מזרקות,
וקירות הזמן,
חיוך זכרון,
באבן, ברונזה,
בטון,

מסכות ופסלים.
שומרי העיר.
כך ראה האומן,
דיברי האל,
כך לחשה לו
המוזה.

משוגע,
על גג היקום,
רוקד תהומות,
מתופף,
ערובות אדומות,
ופח קר,
דורש שנות שלום.

מסכות ופסלים,
שחוקי-זמן,
עוטי פז,
ה"טובים",
מנצחים רשע,
בתנוחות עוצמת-הגבורה.

ממרום יונים,
מסמנים וצובעים,
בלבן ואפור,
גבולות תהילה.