שתיים בלילה. יושבים בדירה המרוהטת היטב של ירון ושירלי, רואים
"מועדון קרב" בDVD החדש. כולם בהתקף מאנצ'יז מטורף אחרי יותר
מדי ג'וינטים.
זו פעם חמישית שאני רואה את הסרט. "אתם החרא המדבר והרוקד של
העולם"- אני לוחשת כל פעם שהמשפט קורה בסרט. רועי לא מפסיק
לגעת ברייצ'ל. אני לא מפסיקה לזלול את הבייגלך הטריים מתוך
קערת זכוכית יפיפיה שאין בינה ובין הבייגלך דבר מלבד שוויץ
ברור.
אני שואלת את גידי איך קוראים לשחקן הראשי, כי השני זה בראד
פיט וזו לא חוכמה, כולם מכירים את בראד. גידי לא עונה לי ואני
יוצאת למרפסת.
העיר מוארת מהמרפסת של ירון ושירלי, מוארת יפה, באורבניות
סגולה שבאותו הרגע לא מאיימת עלי. אני מתיישבת על כסא אדום ליד
אדניות נענע, מתרגלת נשימות שואפת טוב טוב, מפעילה סרעפת
וריאות, מוציאה לאט.
אני לא עושה סמים משום סוג אבל תמיד במפגשים האלו מתערבב לי
עשן הג'וינטים בעשן הL.M לייט שלי, ככה שנראה לי שאני סוג של
מכורה רק ללא הטקס הקסום של העברת הסיגריה, השיתוף שבמציצת
העלים, עטופים, מאולתרים.
ירון יוצא החוצה בידו פומלה וסכין חדה. הוא מראה לי את הפומלה
שגידלה לעצמה תוספת ונראית כמו שמונה תלת מימדי. אנחנו מחייכים
בשקט וירון מתחיל לסמן בפומלה רבעים ולקלף אותה.
אני שונאת פירות הדר. שונאת את הריח הנורא שנשאר על האצבעות
אחרי, הריח שנשאר בפה של מי שאכל תפוז או קלמנטינה, חומציות
לא מתפשרת. איכס. אבל פומלה, יש בה משהו שונה במרכיבים שלה,
בצורך הסיזיפי שהיא מספקת. בצורה בה היא ממשיכה להשאר מסתורית,
נחבאת, גם אחרי הורדת הקליפה.
האצבעות הקצרות של ירון מסיימות לקלף את החלק האחרון ירון מריח
את רבע הקליפה שואף אות לתוכו. אני לא מורידה את העיניים
מהידיים שלו. והשתיקה. ירון מגיש לי חצי פומלה ואני מחזיקה
אותה בין ידיי ומקרבת אותה לאפי מתמכרת לריח שיידבק בי,
בידיים, באף, בבגדים. עכשיו תורו של ירון להתבונן בי. מרגישה
כל מבט על ידיי ואפי ועל החולצה הכתומה. מבטים של הילוך איטי
מוקפד. יודעת שאסור לנו אבל שוכחת ברגע שהוא מקרב לפי חתיכה של
פומלה רכה שמתפוצצת לי בתוך הפה. הDVD החדש שלו משמיע את בראד
אומר לשחקן השני שהוא זה בעצם הוא זה הוא. עוצמת עיניים
ומרגישה את הידיים של ירון עם כל החומציות הפומלית מלטפות לי
את הפנים הידיים שלי אוחזות חזק בחצי הפומלה שקילף לכבודי
מקודם.
"אנחנו החרא הרוקד ומדבר של העולם"- אני לוחשת בלי קול במנטרה
קיצבית ומטורפת כמעט כמו קצב ליבי. מרגישה את הידיים של ירון
על החזה שלי שמציץ מתוך החזייה היפה. חושבת, איך מתאים שלבגידה
יהיה ריח כזה חמוץ ומסוכן. ריח של פומלה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.