לא קל להיות שליח בחורף
להיות שליח בחורף פירושו דילמה קיומית-מטאורולוגית קשה
ומתמשכת:
"גשם, זה טוב או לא?"
על פניו הגשם הוא אויבו הגדול ביותר של השליח, זה די ברור למה,
קר ורטוב זה שילוב שיכול לעבוד רק אם אתה שלשול או סוג של
צפרדע, והרבה יותר גרוע מזה - כביש רטוב.
כביש רטוב דורש קומבינציה של שני דברים לא פשוטים בכלל:
א. לנהוג יותר לאט, בגלל שאתה חייב לבלום הרבה יותר לאט.
ב. להיות הרבה יותר מרוכז, וריכוז, זה לא משהו שאפשר לקנות
בסופר, ככה נגיד, 6 ב-10, והופה אתה מסודר לחודש הקרוב. במצב
של עבודה אינטנסיבית הריכוז מגיע מעצמו, כך שגם ביום שבו אני
מתחיל עבוד ב-20:00 ומגיע לעבודה אחרי 11 שעות באוניברסיטה,
שתי מעבדות ובוחן, ורק 4 שעות שינה בלילה לפני (כי אני לא
מצליח להירדם לפני 3) - אם יהיו הרבה משלוחים, הריכוז כבר יגיע
בעצמו.
הבעיה היא שאחרי עבודה אינטנסיבית של קצת הרבה שעות על כבישים
רטובים, מלאי הריכוז אוזל, ואי אפשר להתרכז בשום דבר אחר, לא
בספר, לא בלימודים, לא בשיחות, ובטח שלא במוניטור המכאיב
לעיניים, אפשר להתרכז אולי בטלביזיה, אבל אני בדיוק בתהליכי
גמילה מטלביזיה, ולכן הטלביזיה שלי קולטת רק ערוץ 2, וגם זה עם
הפרעות, וגם ככה הפרסומות זו התוכנית היחידה שלהם שלא משעממת.
(אבל זה כבר סטייה לחלוטין מן הנושא ובטח עוד אחזור לדון בה
בקרוב)
אז נחזור לעניינו:
הראיתי את כל הברור מאליו שניתן לסכם במשפט "גשם רע, שמש טוב"
(זה אפילו לא משפט כי אין בו נשוא אבל לא משנה). ובאמת, איזה
שליח משוגע מתפלל לגשם? את זה נשאיר לחוני המעגל, או אם חייב
לרדת גשם - אם אפשר אז רק מעל הכנרת. אבל זה לא כ"כ פשוט,
למה?
סיבה ראשונה היא כסף, (כסף הוא כנראה סיבה להכל, תלוי מה רוצים
להסביר, איך ומתי) - בגשם עושים יותר כסף. נקודה. נו מה? אם
מגיע אליכם שליח שכולו נוטף מים לא תתנו לא כמה שקלים יותר?
תתנו, ועוד איזה תתנו, גם אם אתם מתכחשים לזה, התת מודע שלכם
ידחוף לכם ליד מטבע של 10 במקום 5, או פשוט יוותר על העודף.
וכסף זו סיבה טובה, כי צריך לשלם שכר דירה.
תוסיפו לזה את העובדה שבגשם מזמינים יותר פיצות (כי מי בכלל
רוצה לצאת מהבית), ויוצא שגשם = פרנסה, לשליח כמו לאיכר.
אבל יש עוד סיבה - הגשם הזה גם עוזר לך להרגיש כאילו גברת על
כל הטבע מסביבך. קור כלבים בחוץ, אנשים לא מעיזים להוציא את
האף מהחלון, מים ניתזים, אוטובוסים מנסים להעיף עליך שלוליות
ענק שלמות, ואתה, בכלל רוכב על כלי שלא ברור איך הוא מצליח
להישאר במצב מאוזן על הכביש כי הוא ניצב על שתי חתיכות גומי
חלקלקות באופן שמנוגד לכל חוקי הפיסיקה (אלא אם כן אתה
פיסיקאי, אבל אני לא מאמין לאף אחד מהם), ובכל זאת - אני עומד
ברמזור, מחכה, בסבלנות, בסבלנות, ונותן לגשם לרדת עלי, בלי
מטריה (אני שונא מטריות), כולי מתריס - "טבע, זה הכי חזק שלך,
יא חנאנה, לא רק שזה לא מזיז לי, אני גם עושה עליך כסף! נראה
אותך ממציא משהו שיכנס לי לתוך חליפת הסערה שלי, שכבה כפולה של
ניילון, על זה לא חשבת"
אני מודה, לפעמים זה לא קל, בעיקר כשאתה יוצא להרבה משלוחים
בלחץ זמן, ואז פתאום קולט איזו בחורה שאיך שהתחיל הגשם נמרחה
עם ה'דיוק' שלה בדיזינגוף פינת בן ז'אן ז'ורס, והיא שוכבת
בגשם, ורבע שעה אחרי זה שאתה עובר שם שוב, היא עדיין שוכבת שם
בגשם השוטף מוקפת אנשים ומחכה לאמבולנס. ואז מתגנבות ראשך
המחשבות הקבועות על כך שכל נסיעה יכולה להיות האחרונה שלך,
שבאופן מאוד לא צפוי אתה יכול לשבור משהו ולגמור את הקריירה
בגלל איזה נהג חולמני שהמגב הסתיר לו, או שלולית שמן, או סתם
כי אתה לא מרוכז. ובדיוק אז אתה מרגיש את כל המים שנכנסו לך
דרך הנעל והציפו לך את הגרב, והקור העז ביד שמאל (כי איבדתי
כפפה אחת) קצת מפריע. ואז כשאין ברירה אני משתמש בפתרון האחרון
שאני שומר למצבי חירום ומתחיל לשיר איזה שיר שמח בצעקות רמות,
עדיף שיר דבילי, ונותן גז, כי יש עוד הרבה משלוחים שממתינים לי
בפיצה, לא סתם אני הוא - טה דה דה דם דה דם - "סופר שליח"!
במחשבה שלישית אולי עדיף שלא ירד גשם.