עפרה למדה איתי מהגן אני חושבת...האמת..שאף פעם לא חיבבתי
אותה..בגלל התחמנות הזאת שלה...היא הייתה כל כך
תחמנית..ובהיותי קטנה..אני זוכרת שהייתי זאת שכולם עבדו
עליה..מטומטמת כזאת?..
אתם יודעים בטח על מה אני מדברת...
באמצע השיעורים תמיד צחקו עליי עד כמה שאני דפוקה...ואם פעם
היה לי האומץ הזה..שאין לי מושג מהיכן הוא הופיע..פתאום להרים
את האצבע ולהגיד את התשובה(הלא נכונה כמובן)...ישר כולם היו
משתיקים אותי..ע"י הצחוק..שהוא לא יוצא לי מהראש...
אל תחשבו שעפרה הייתה כבשה תמימה..הו לא..ממש לא!
אני זוכרת איך היא תמיד ניצלה אותי...תמיד בהפסקות העשר הייתה
גומרת את הקולה שלי או את הסנדויץ' עם המיונז או מה שלא
יהיה.איך היא פתאום שיחקה את החברה הטובה ...
בימי ההולדת שלי היא נהפכה להיות נחמדה לפתע..זאת אומרת..כולם
היו נחמדים..לא צחקו..לא השתיקו..
כך זה המשיך, כל תקופת בית הספר היסודי, עד שעברנו לחטיבה.
ואז באה המכה..אני הייתי בכיתה ח, ואני זוכרת שהיועצת של בית
הספר באה..ואמרה:" ילדים, מכה קשה נפלה עלינו, זאת אומרת, על
אחת מילדות הכיתה שלכם, עפרה...היא...גילו אצלה גרורות.."
"מה זה גרורות?" שאלה הגר- הגר הייתה המקובלת שבכיתה, נו בטח,
יפה כזאת..איך לא..ושלא נדבר על החכמה הגדולה שהייתה נטועה
בה.
"אמממ..הגר חמודה..." אמרה במבוכה היועצת שוש.
"גרורות אלה...אלה..מן..סימני דרך כאלה של סרטן.."
"סרטן???????"
דממה השתררה בכיתה...הפה שלי היה פעור..לא ידעתי שזה יכול
לקרות למישהו שכל כך קרוב ...למרות שעפרה מעולם לא הייתה חברתי
הקרובה..אפילו היא הייתה עבורי מן אויבת שכזו..
"כן, אתם זוכרים שבטיול השנתי, עפרה סבלה מבחילות והקאות
חוזרות ונשנות?..אז כן...גילו אצלה סרטן...בכבד אשר שלח את
גרורותיו אל הלבלב שלה.."
כשחזרתי הביתה..רציתי להיעלם..אני חושבת שאם בני האדם היו
יכולים להיעלם או להיות בלתי ניראים לרגע..זה היה נורא עוזר.או
גם לדעת לקרוא מחשבות של אנשים!
בכיתי....כל כך בכיתי...ואני אפילו לא יודעת למה.. כי מה? עפרה
לא הייתה אף פעם חברה קרובה שלי..אז למה לעזעזל אני פורצת
בבכי? למה???
המורה הדפוקה שלנו, חוי, ארגנה לנו קבוצות נסיעה כאלה לבית
החולים רוטשילד שבחיפה..היא הייתה כל כך סתומה המורה הזאת..אבל
כל כך ... הקבוצות האלה העלו לי בראש כל מיני מחשבות כמו: "מסע
ההלוייה של עפרה..בואו בהמוניכם!" ובכוכבית קטנה בסוף כתוב:
עליכם לארגן קבוצות מראש.
נסעתי עם עוד שתי חברות לעפרה..חיפשנו אותה בביה"ח הענק,
הגענו לבסוף ל"מחלקת הילדים-אונקולוגיה"
עפרה שכבה במיטת ביה"ח הצרה.. עיניה היו עצומות.. עורה היה
חום..
ושיערה...שיערה היה מפורר כמו חול..על מיטתה.
פניה היו נפוחות, ומתחת לכותנתה, היה ניתן לראות את הצלקות
מהניתוחים..לפתע היה לי כאב נורא בחזה..
"עפרה..?" עפרה פתחה את עיניה באיטיות, לפתע היה לי רגש חזק
לחבק אותה..להצמיד אותה לגופי..עד שכמעט נשמתי נעתקה...
"ה ההיי.." היא אמרה ברוך, שלא התאים לאופיה הקשה, שהכרתי..
"איך את מרגישה?" זאת הייתה השאלה הכי אידיוטית ששמעתי בחיי!
טוב זה מתאים לי בעצם..אני עם השאלות המפגרות שלי..התפלאתי
שהיא לא צחקה עליי....
איך את חושבת שהיא מרגשיה מפגרת???? איך את היית מרגישה אם
היו מגלים שיש לך סרטן?
"ככה ככה.." היא חייכה.
"הבאנו לך פה איזה משהו קטן..."
כל אחת הביאה איזה בונבוניירה בשקל... אני הבאתי לה סבון...לא
יודעת..פשוט הרגשתי שיהיה מתאים אם אני אביא לה סבון.יכול
להיות שחשבתי שככה היא תוכל לנקות מגופה את הדבר הזה שהשתלט על
גופה.
"רינת..." היא לפתע קראה בשמי..
"כן?" הייתי מופתעת...
"מה..מה שלומך?"
"אממ..בסדר..חראגיל" אמרתי בחיוך..בתקווה שאוכל להצחיק אותה
קצת..והצלחתי..פעם אחת הצלחתי לדבר איתה ותוך כדי היא חייכה
אליי..ולא בזדוניות שכזו..שהייתה מאופיינת לה..
"את עדיין שואלת את השאלות המפגרות שלך בכיתה..?" היא שאלה
בגיחוך.
"אמממ..נראה לי?" כולם צחקו לפתע..אבל הרגשתי ביחד עם
כולם..לשם שינוי...
וחבר נוסף שנסע איתנו שם את ידו עליי..כמו תפיחה כזאת
שאומרת.."הכל יהיה בסדר..את תיראי..את תהיי פעם
חכמה..אולי..?"
כעבור חודשיים בערך..עפרה נפטרה..הם לא הצליחו להוציא ממנה את
החרא הזה שהשתלט לה אט אט על גופה הצעיר והנאור.
על קברה היה חרוט: עפרה - "בתנו, נכדתינו, חברתינו
תחסרי לנו...יחסר
לנו
החיוך התמידי
ופנייך
הקורנים..
אוהבים אותך..
משפחתך וחברייך"
לפעמים, בלילות, אני חולמת עליה...והיא אומרת לי..:
"רינת...תשתקי..עדיף שלא תשאלי את השאלה שלך....איזה מפגרת
את.."ואז הצחוק שלה... מהדהד בראשי...
אך אני יודעת..שלעולם לא אשמע אותו שוב...אולי בעצם כן...
אם איי פעם אני אעלה השמיימה...ואגיע לגיהנום...והיא תחכה לי
שם...
ותצחק עליי....את הצחוק שלה....השטני... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.