ליאב ליאב / געגוע |
עם זריחה
לקחוני געגועיי למקום לא מוכר
שומם הוא.
כאחד הבתים בישובי הספר
כאחד הברואים ששמם לא הוזכר.
לעולם.
וענף מתנדנד ברוח
שואף לקיבוע
ללא געגוע.
וצבעו הנחלש
ןתקוותו הנמוגה.
וכי יש מקום ללא געגוע?
אם לא לימים
אשר חירפוני אחרים
חוויותיהם לקחתי
על כורחי
לעולם.
ואומר בלבבי
עננים אלה
זועפים או נאנחים?
עליך או על אחרים?
אכן, שומם הוא המקום.
ללא קיבוע.
ללא געגוע.
לעולם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|