|
וביום תרועה
עם זריחה
לקחוני געגועיי למקום לא מוכר
שומם הוא.
כאחד הבתים בישובי הספר
כאחד הברואים ששמם לא הוזכר.
לעולם.
וענף מתנדנד ברוח
שואף לקיבוע
ללא געגוע.
וצבעו הנחלש
ןתקוותו הנמוגה.
וכי יש מקום ללא געגוע?
אם לא לימים
אשר חירפוני אחרים
חוויותיהם לקחתי
על כורחי
לעולם.
ואומר בלבבי
עננים אלה
זועפים או נאנחים?
עליך או על אחרים?
אכן, שומם הוא המקום.
ללא קיבוע.
ללא געגוע.
לעולם. |
|
|
בלונדינית אחת
התקבלה לעבוד
בחברה הבונה
כבישים.
היא קיבלה משימה
לצבוע פס באמצע
הכביש.
בשעה הראשונה
היא צבעה 100
מטר.
בשעה השניה היא
צבעה 50 מטר
נוספים.
בשעה השלישית
היא צבעה עוד 20
מטר.
מנהל העבודה
ניגש אליה ושאל
אותה, "למה ככל
שהזמן עובר את
צובעת פחות
ופחות?"
"כי ככל שאני
מתקדמת יותר",
הסבירה לו
הבלונדיני, "ככה
לוקח לי יותר
זמן לחזור
לדלי..."
בלונדינית
בהכחשה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.