|
ועכשיו
עת כבו האורות
איפה את נמצאת
זאת לא אדע עוד
נסעת לך מכאן
רחוקה את ממני
טעמו של זיכרון ישן
ואינך
ועודני
מעולם לא היית לי
כה רחוקה
מעולם זאת לא חשתי
כה שונה
ושתיקה
כשרחקת לך ממני
כשהלכנו לבלי שוב
כשנגעת בו אינני
לא זוכר (עוד)
לא עצוב
(פ)
כשבכיו של הסתיו
אט נושר לו בעליו
בסופו עוד הקיץ
כמו תוהה על עלומיו
בסופם של הגלים
רק הקצף מתמוסס בחוף
וכשאבד לו התום
כלום הטעם עוד יחלוף
אהבות - זה טבען
נגמרות כך פתאום
וחשבתי כי לנו
יאיר עוד היום
אהבה מטבעה כך גוועת
כך די
ויותר לא אדע בך
ידעתי מדי
(פ)
כשבכיו של הסתיו...
לעולם לא תהי לי עוד
לעולם לא נהיה
נגיעות שחברו להן
זיכרון לאט כבה
האינטימיות שאבדה לה
האמון שלא יהיה
הרצון שלא ירצה בה
כמו לעד שוב לא נזכה
(פ)
כשבכיו של הסתיו... |
|
|
"זה כמו כל
הבלונדיניות
האלו שמסתובבות
עם הכלב שלהם
בצפון תל-אביב,
וכשהוא מחרבן הם
אוספות לו את
החרא בשקית
ניילון.
אז באמת תודה
שאספת את החרא,
אבל מי בכלל
רוצה לגעת בך
יותר.."
ציטוט אחד
המרצים המרתקים
ביותר שהיו לי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.