כל האהבה שבלב שלי מוקדשת לך. אבל אתה לא בא ודורש אותה. אתה
משאיר אותה לחכות לך, שם בפנים, יתומה. יתומה ממישהו להרעיף את
עצמה עליו, ממך. בודדה בתוך הלב שלי שפועם בחוזקה מגעגועים
אליך. גלמודה, יחידה, מחכה לך. היא כמהה לך כמוני, כחלק בלתי
נפרד ממני, ואני כל כך רוצה להראות לך אותה, להשוויץ בה, לפאר
אותה, כי אני גאה בה.
היא מתפרשת בכל לבי, וממלאת את חלל חזי, שולטת עלי; מחליטה על
המילים שאני אומרת לך באימפולסיביות כה רבה. היא מתפרצת מלבי
ומושיטה עצמה אליך. קשה לי לנשום כי אני מלאה באהבה, ואני מתה
לאהוב אותך, להקל את העומס שלוחץ על הלב שלי.
יש בי צימאון שרק מראך, חיוך, שפתייך יכולים להרוות. אני יכולה
להישאר איתך סתם ככה, לנצח - ליד ידייך, עם נשיקותיך, קרובה
לחום גופך. קצות עצבי מעקצצים בהתרגשות, מחכים למגע המרחף,
הכאילו אקראי, הבא.
אני רוצה לדעת אם אולי גם בלב שלך מחכה לי אהבה דומה. וגם היא
כל כך רוצה להרגיש אותי בזרועותיך, כמו שאני רוצה לחבק אותך.
ולהחזיק את ידך ופשוט לשבת בשקט, אני לא צריכה יותר מזה, כי
עצם הנוכחות שלך מספיק לי. היא ממלאת אותי בכזה אושר שכל מילה
מיותרת.
האהבה שלי נרגשת, מקפצת, נלהבת להושיט ולחמוק החוצה מתוך חזי.
משתעשעת בי, משחקת בשאר רגשותי, כי רק אתה חשוב לי עכשיו. רק
עליך אני חושבת כל שניה בכל יום, כי האהבה גם נספגה במוחי
ושולטת על מחשבותי.
אז למה אתה לא פה ? למה אני לא מרגישה שגם אצלך אותה האהבה
נשלחת בכל אבריך ? אתה לא מרגיש כמוני ? האהבה לא שלחה גרורות
בנפשך ואוחזת בה חזק כמו בנשמתי ? האהבה שלי והלב שלי מאיימים
להיסדק רק מהמחשבה הזו, שאיני יכולה לשאת.
ההסבר לבטח, שונה. אבל כרגע זה לא משנה, כי אתה זה כל מה שאני
צריכה. עוד מעט האהבה שלי תהיה גדולה מדי בשביל להיות מוכלת
בתוכי, בשביל להישאר רק בשבילי, לעצמי.