.......ואז לקחתי את הגרזן. חייכתי חיוך ממזרי.
"את בטח יודעת מה אני הולך לעשות איתו?"
צודקת. להראות לך כמה זה כאב לי כשהלכת עם גבר אחר.
כלבה! את צריכה להבין שאני לא רוצה להשתמש בכוח!
אבל אין ברירה, לפעמים זו הדרך היחידה ללמוד.
אני מניף את הגרזן למעלה באוויר,  שתי הידיים שלי מונחות על
הידית של הגרזן באחיזה חזקה ונחושה, כמו שהוא בטח החזיק אותך
רק אתמול בלילה.
את נותנת בי מבט של "אל תעשה את זה, מה בסך הכל עשיתי? בסך
הכל
שכבתי עם משה. זה לא כאילו שאתה לא בגדת בי איזה מאה פעמים!"
צודקת. בגדתי. אבל לא עם משה, החבר הכי טוב שלי!
אני מתכוון לא עם עידית, החברה הכי טובה שלך!
"כלבה"-צעקתי. "את לא מתביישת?"
הבחורה הזו מטורפת על כל הראש, איך עוד לא שלחו אותה לאיזה
מוסד.  מדינה מופקרת.
פוליטיקאים מושחתים ומופקרים מנהלים את המדינה ופלא שהמדינה
נראית כך?
פלא שאני במצב שאני נמצא בו?
שייזדינו כולם. הרגשתי את הדם עולה לי לראש והתחלתי באמת
להתעצבן
ולהתמלא חימה. "את מצטערת או לא?", שאלתי את הכלבה שקשורה
לכיסא.
היא צרחה "אאאאאאאאנננננננננ" אבל לא הבנתי מה היא אמרה.
שלפחות תהיה לה את הכבוד להוציא את הסמרטוט שתקעתי לה בפה לפני
שהיא פונה אלי. הנפתי את הגרזן שוב למעלה, צעקתי אליה "תראי מה
את גורמת לי לעשות!", והורדתי את הגרזן בתנועה מהירה וקשה על
כתף ימין שלה. קול הפיצפוץ של העצם נשמע היטב בכל הדירה.
אחרי כמה מכות נוספות העצם נשברה ויד ימין שלה נשארה מחוברת
לכתף באמצעות פיסת עור קטנה. הלכתי לשתות משהו במטבח ולנוח
איזה שתי דקות לפני שאני ממשיך בעבודה.
חזרתי לחדר ובינתיים היד שלה נפלה. בטח בגלל שהיא ניסתה
לברוח.
את לא מתביישת? צעקתי, אבל היא שיחקה אותה מעולפת.
לקחתי את ה16-M המקוצר שיש לי מהצבא, שמתי מחסנית בנשק
ודרכתי.
שמתי את הנשק בצד לשניה, לקחתי מזרק ומיליתי אותו ב9105-.( שמן
לניקוי נשק הכי טוב שיש) .
הזרקתי לה את השמן לוריד בדיוק כמו שלמדתי בקורס חובשים.
שחררתי אותה מהכיסא והיא התחילה להתרוצץ בדירה כאחוזת דיבוק.
משוגעת כבר אמרתי? לקחתי את המקוצר עלי בתלה צוואר.
5 אצבעות ידית אחיזה. לחי על הקת. יד על המדפסים. עין שמאל
עצומה.
נשימה איטית. ניצרה לאוטומט. כדור בגב, שניים בראש ואחד
בצוואר.
עוד כדור בחזה לוידוא הריגה. כמו שהמפקד תמיד אומר - אתה לא
יכול להיות בטוח מדי.
היא שוכבת בסלון שלי מתה לגמרי. כיוונתי את הנשק לראש שלי, שני
כדורים בראש וגם אני שוכב מת לידה. חבל שזה היה צריך להסתיים
כך.
                                        סוף



לא. זה לא משהו. מסריח. גרוע אפילו! לא ככה תכננתי את
הסיפור.
הסוף הזה יותר מדי אפל וקודר, יותר מדי דם וצעקות.
יותר מדי כמו איזה ספר של סטפן קינג כמו 'מיזרי'.
תכננתי סוף מתוחכם יותר לסיפור שכתבתי, שהיה אמור להיות סיפור
אהבה מחאתי על חייל שהשתחרר מהצבא והפך לאדם פרנואידי בצורה
קיצונית ומשוגע לחלוטין, שבטוח שחברה שלו בוגדת בו ומחליט
להרוג אותה ולהתאבד.

בכל אופן אני חייב לשנות את הסוף. צריך סוף מתוחכם יותר.
אולי אני פשוט יקטע את הסיפור וישמיט את הסוף שכתבתי.
זה אולי מתוחכם ובלי פואנטה ברורה מידי, אבל חלק יבינו את זה.