כונס-נכסים אחד הציע לי דירה ביוסטון. אמרתי למה לא.
לא נפרדתי מאף אחד.

הגעתי. הדירה הייתה ריקה פרט לבחורה בלונדינית, עירומה כביום
היוולדה, שהחזיקה במשוט שסימל את מלחמת האזרחים בצרפת, איתו
סימנה לי באוויר שלוש אותיות יווניות-הראשונה, האמצעית
והאחרונה.
צפיתי יחד איתה בטלוויזיה עד שנואשה והשכיבה אותי על מיטה
עשויה בדלי-סיגריות.
לא התחרטתי מעולם על הדברים שעוללתי בה, ילדת-הרים בודדה ושקטה
זו.

מאוחר יותר הבטתי במראה. הבלונדית הסתלקה לה ואני נותרתי עם
כובע ליצנים כתשר (לא אוכל לצאת כך לרחוב, חשבתי).

צפיתי, מנומנם, בתכניות-טלוויזיה שקיבלו משמעות אישית ביותר.

מאוחר יותר הצטרפתי לגל אנשים שהחל נודד לכיוון צפון, לצללי
השמש ושריקתה החלשה של רוח צמרירית וקרת-יום.