דווקא את המצב רוח שכחתי לארוז.
אל תדאג, הם אמרו לי, תשכח משהו - תקנה בחו"ל.
יש הכל באמריקה, ולפעמים אפילו די בזול.
אז מגבת קניתי, וסוויטשרט קניתי, וגם פנס, הכל בשמונה דולר,
שזה ממש לא נורא.
ואם משהו יתקלקל, או אם אצטרך עוד דברים, אסע לקניון או לעיר
ואקנה, די בזול, כל מה שצריך.
אבל מצב רוח אני לא מצליח להשיג, אפילו לא בוולמרט.
עברתי בחנויות המזכרות, ובקיוסקים וגם בקניונים וחנויות הפאר.
היו שהציעו לי מצב רוח מזויף אך לא הסכמתי, למרות ההנחה
הניכרת. לא אתפשר על פחות מאורגינל.
חזרתי מיואש לחדר וחיטטתי שוב במזוודה, אולי במקרה האבידה
מוצפנת לה באחד הכיסים הפנימיים.
בזה אחר זה הוצאתי מהכיס המאובק קופסא של כעס וקנאה, שקית מלאה
בציניות דמעות ואכזבה, וזוג גרביים של אבא מהטיול של ההורים
לצרפת.
אבל את המצב רוח לא מצאתי בשום מקום.
דווקא אותו שכחתי לארוז.