תמיד כשקורים לי דברים גדולים, אני מרגיש שאני צריך להסביר
ולדבר במלים גדולות. כאילו שאם אני אתאר את החוויה במלים של
יום יום, אז כל הקסם יעלם, או מי יודע מה.
אבל עכשיו, על מטוס בדרך לארה"ב, לא בא לי לדבר במלים גדולות.
אולי כי הרבה זמן לא כתבתי, וכל המלים הגדולות הלכו לשחק עם
הסופרים הגדולים. או שאולי אני פשוט לא קולט שזה דבר גדול.

אז וואלה, בחיי, על הזין. שטויות. אני אלך, אשחק אותה מדריך,
אכיר כמה אנשים שתוך חודש-חודשיים ישכחו את שמי, אטייל קצת,
אדבר קצת אנגלית. ואז אחזור לארץ, בדיוק לנקודת ההתחלה.
אולי את הסיפור בדרך חזרה אני אכתוב במלים גדולות. או לפחות
באנגלית.