איזה כיף לי, אני שוכב על המיטה עם מחשב נייד על הבטן. המחשב
לא שלי, הוא של אבא של חבר שלי, הוא רצה שאני אתקין לו
ווינדוס, אופיס ושאר ירקות... אז עשיתי את זה, לקח שעתיים
ומשהו אבל בסוף המחשב מוכן (וביננו לא היה לי משהו הרבה יותר
טוב לעשות)... אז עכשיו יש לי את הפריווילגיה להשתמש בו עד
שהוא ידרוש אותו בחזרה (מחר כנראה). סוג של מגניב לשוטט
באינטרנט מהמיטה, כשמרגישים נינוחים יש פתאום חשק לכתוב הרבה
על כל מני שטויות, או שאולי רק אצלי זה ככה. מישהו חכם אמר פעם
שכאשר מספקים את הצרכים הבסיסיים, אוכל, שינה (סקס?) אז, ורק
אז, אפשר לגשת לשלב יותר עמוק ולספק צרכים רוחניים יותר. אז
חוץ מהסקס אני מסודר (מה לעשות המצב מעט עגום לאחרונה), אבל
אני לא דואג, אפילו שעבר זמן והפזל"ז דופק. יש אנשים ששומרים
עתודות למקרים כאלו ובמקרה הצורך "יורדים למטווח, לאפס..." אבל
מה לעשות, אני כנראה לא אחד מהם... אם אנחנו כבר בקטע של
ציטוטים- חז"ל אמרו משפט יפה - "יצר קטן לו לאדם, משביעו רעב
ומרעיבו שבע", שזה לעניינינו אומר- כמה שאתה יותר מזיין, ככה
אתה יותר חרמן (pardon my french), אז מהבחינה הזו אני מסודר.
אין לי גרם של דאגות על הראש, אולי חוץ מכמה מתנחלים מנצר-חזני
שהבטיחו לפגוש אותי בעולם הבא (כן כן, גם אני הייתי שם מעבר
לזכוכית של מסך הטלויזיה...). כשאני חושב על זה, הייתי צריך
לפחות להגיד להם להביא במבה. אם מתגעגעים לזה כשלא נמצאים
בארץ, על אחת כמה וכמה כשלא נמצאים בעולם... אוי אני כבר רואה
את עצמי בעוד כמה חודשים מתעורר באמצע הלילה עם זיעה קרה אחרי
שמתנחל חובש כיפה מתקרב אלי עם מיכל סודה קאוסטית ולוחש "אני
יודע מה עשית בקיץ האחרון...". מי היה מאמין, עכשיו במבצע!
סודה קאוסטית עם הפעולה המשולשת בבקבוק הלחיץ! טוב לשחרור
סתימות, ניקוי אסלות ונגד חיילים, הכל במוצר אחד. מה אני אגיד
להם, שיהיה להם יום כתום... ואפרופו כתום (למרות שהוא בעצם
צהוב (האפרופו) ), מתי זה יהיה לגיטימי ללבוש כתום שוב מבלי
לצאת בעקבות זאת בהצהרה פוליטית? ואני היחיד ששם לב לקשר הספק
מקרי של הנזירים הבודהיסטים הכתומים מכף רגל ועד ראש אשר
שורפים את עצמם ברחוב לבין המפגינה הכתומה מקדומים שכאקט מחאה
שפכה על עצמה דלק והדליקה?...
אבל כשחושבים על זה, אני מניח שאני לא אקנה מחשב נייד בשביל
זה...