הוא עומד שם מתחת לעץ עם חברים
מידי פעם מגניב איזה מבט
אנחנו אפילו לא מכירים ויש משהו באוויר
זאת לא אהבה.
חוץ מאת השם אני לא יודעת עליו דבר
והוא, פשוט "לא" מחבר בין שם לפרצוף.
דיברנו כמה פעמים. עברו שלושה חודשים
ומאז אני רואה אותו כמעט כל הפסקה
מסתכלת, בוחנת, והוא אותו דבר.
אז למה שלא נדבר?
הכל תמיד חייב להיות כל כך מסובך
אף אחד לא אמר חתונה
רק לשוחח. להכיר. לראות.
זה לא ממש עתיד לבוא..
נצטרך לחכות שהוא יתקל בי בטעות במסדרון
יפיל לי את הספרים
מבטינו יצטלבו וזאת תהיה אהבה ממבט ראשון.
וזה יקרה רק אם נמצא את עצמנו חיים בסדרה אמריקאית...
ובנתיים זה יהיה רק מבט
שהוא עומד שם מתחת לעץ
חבל שהכל צריך להיות כל כך מסובך.