הגבר שלי שייך לאלף בחורות
והאישה שלו לאחד.
אינך רוצה אפילו להוכיח עד כמה הטעות בידך.
איני רוצה להתאמץ בחיפוש ההוכחה.
רק שתדע
הוכחת לי שהאהבה שלך איננה לי
והמילים היפות אינם בשבילי.
אתה מפזר אותם על אחרות,
ועלי את הכעסים שלך.
נשרף לי הלב בלילות, הדמעות כמו ברז נשפכות.
הכרית ספוגה ומלוחה, הנשימות שלי כבידות.
ראשי מתמלא בדם חם, גרוני חנוק.
ושואלת את עצמי בכאב
למה זה מגיע לי שהגבר שלי הלך לדלתות אחרות?
גם עם הסליחה לא אקבל את התשובה.
ערכי כבר לא שווה המון אצלך,
לא חום ואהבה, לא חיבה ושום תשוקה.
אין אצלי הרגשה דומה וגם לא טיפה,
שיניי נשחקות וידיי רועדות ללא הרף.
הפנים שלך, הם כבר לא דומות לאותו אחד שהיה רק שלי.
איך אתה מצפה מאישה שתמשיך להעריך, לכבד ולאהוב אותך
חוץ ממחשבות מרירות, כעסים,
ולנסות לחבל במה שנשאר טוב,
אינני רוצה בדבר.
התת מודע שלי עולה מעלה ומשתלט,
לא כדאי לך לדעת מה הולך שם... הוא מפחיד מאד.

13.6.05