יש בית קפה קטן
בקצה העיר
עולים במדרחוב, בין רחובות וכבישים
וסמטאות חשוכות
בית קפה קטן, מוצפן,
של שוקולד.
ויש שם כיסאות מרופדים בבד אדום
ואח בוערת
וריח נפלא של מציאות אחרת.
הטעמים שם משתנים
בהתאם למצב-רוח,
בחוץ סגריר וקר
ונשמעת לה הרוח...
אך בפנים חמים.
ובפינה
כמו בכל בית קפה בעולם
נמצא הבר.
משקאות על המדפים-אין ספור
שמשתלבים נהדר
עם הקינוחים השוקולדיים כל כך.
ויש שם ברמן
שעובד ברציפות כל הלילה.
מערבב משקה ועוד משקה
מוסיף קש
מביא חשבון,
ומחייך לעצמו, מותש.
מתרוצץ מאחורי הבר
מגבת מציצה מכיס מכנסיו האחורי
"מיד אני איתך!"
כבר 5 פעמים אמר זאת לי.
אך אני נהנית לצפות בו.
ולבנתיים, נגמרים כדורי השוקולד שבקערה
ועוד אייריש-קרים עם מוקה, טעים,
וגם שוקו סמיך עם נגיעות של וויסקי...
המשקאות זורמים אליי
בעוד מתווספות כוסות ריקות
לחלקת הבר שבה אני יושבת.
והריחות המשכרים
של בית קפה קטן
עם ברמן חמוד וחייכן
משאירים לי טעם מתוק על השפתיים.
הלוואי-
וכל לילה הייתי כאן
במקום כה שקט ומרוחק
ולא שייך לעיר הזאת בכלל
אבל עמוק בתוך כל אחד-
הוא קיים.

בית קפה קטן
בקצה העיר
בית קפה של שוקולד.
לעולם לא אשכח
טעם וריחות מעולם אחר
וברמן אחד
שעובד שם כל לילה
קורץ לי כך בסתר.