היא ישבה על שפת האגם.
והוא שיקף את דמותה באהבה.
שמלה לבנה, שלמה, טהורה
אך מבפנים היא הרגישה
שחורה, שבורה, חוטאת.
היא הרגישה,
הרגישה כל כך הרבה.
כיצד האפלה צונחת על מוחה
וחודרת לכל תא ותא בגופה.
והיא ידעה,
הדבר היחיד שנכנס בבהירות
למוחה האטום.
והיא ידעה יותר מכל,
שזה הסוף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.