לבית בסוונה הזהובה היתה תקווה מאחוריו
תהיה לפניו וקסם היה בתוכו -
כמו באינטרמצו.
עשור צימח את משנהו, בזו הערבה
לצלילי רוח מתניע, אוויר מתנועע
וטמפרטורה חובקת בחום גופה
אדום הררי וחום צוקי. (שורוק ו-ו')
אט פרש הדקל כפותיו על מרבדי ירק
וסומק צאלון חפה על צל מזדחל
לקראת נעילת העשור - פתיח לרקויאם.
לעת נעילה הוא חזר
לא יפה, לא תמיר, לא חזק כתמיד
בארון הוא חזר, חזר ונטמן
שוב חבוק בחום הסוונה.
עשור שלישי נעצר, קטנו מישוריו
השחימו צבעים כאן למטה
ובכיו של הלב וצליליו,
נישאים עוד אליו -
צעיר, ואולי, מחייך הוא
ואולי גם קורץ - שם למעלה.
לבית בסוונה הזהובה היתה תקווה מאחוריו
תהייה לפניו וקסם היה בתוכו -
וגז.
YP
4 באוגוסט 2005 |
