לעבור,
ברגע שהיא טסה בחללית המוזיקלית שלה מחוץ לממלכה,
הממלכה עלתה באש, התתפוצצה, היו זיקוקים של אש, וניצוצות, הרעש
שנוצר לא ניתן לתיאור.
הממלכה רק התרחקה עוד ועוד, לפתע, זלגה ממנה דמעה, המדעה היתה
נוצצת ותכולה,
מלרקיע היתה מופתעת למראה הדמעה הראשונה שלה.
מלרקיע המשיכה הלאה עם החללית עד שהגיע לגלקסיה שלנו,
שם ראתה שהכוכב היחיד בעל החיים הוא כדור הארץ,
לכן החליטה לעצור בו ולראות לאן האנשים שעזבו את ממלכת המוזיקה
חזרו,
מאיפה הם באו בכלל לממלכה, מה היה הבית שלהם,
ברגע שהיא באה, נשמע קול פיצוץ ענק,
וקולות מחרישי אוזניים,
היא נכנסה לכדור הארץ דרך החור באוזון,
וראתה שהכל עולה באש,
המים עולים לשמים ועוברים אותה במהירותם.
לאחר בשדקה במילון הסבל שלה היא ראתה שמה שבעצם קרה בכדור הארץ
היה מן סוג של נשק
שמו היה: "אטום" מלרקיע לא ידעה מה לעשות,
היא רק ראתה אנשים הורגים אחד את השני, ומשמידים את עצמם,
ושאלה את עצמה, לאן נעלם הכבוד? היופי? האהבה והמוזיקה?
היא לא ידעה מה נפל עליה באותו הרגע, היא היתה המומה.
ומכוון שנגמר לה דלק הצלילים בחללית היא היתה חייבת לנחות,
לצערה היא נחתה, וכעבור מספר שעות, החללית שלה התפוצצה,
היא התפוררה לה, חלקיה עפו לשמים ונעשו כוכבים, הם היו הנוצצים
ביותר,
ועם כל החברים המלכים שלה שם,
שמצאה שגם הם נכחדו שם,
וגם הם הפכו כוכבים,
כולם בכו, וגם היא, היא לא יכלה להתאפק, הם בכו,
ולבשו מן ערפל אפור כזה,
היא שאלה אותם:
מה אנחנו עושים?
הם ענו לה:
בוכים
היא שאלה:
איך קוראים לבכי בכדור הארץ?
הם ענו לה:
גשם.
היא המשיכה לבכות, כי היא הייתה כלואה שם,
ולא יכלה לעשות דבר לגבי המלחמות שהיו מתחתיה,
באותו היום, הברקים היו בעלי צלילי פופ והרעמים ליוו איתם
צלילי רוק,
והמוזיקה המשיכה לנגן, כל עוד מלרקיע שם,
היא תמשיך לנגן את מוזיקת החיים, עד שהם יגמרו...