"קייטי מה קורה איתך היום, את נראית שקטה כאילו משהו מציק
לך?"
"כלום לא קורה מג, אני בסדר, סתם עייפה"
"אה אה, ומה שמציק לך ימשיך לעייף אותך אלא אם כן תדברי עליו,
אז תשפכי כבר"
"אני חושבת שאני בהריון"
"מה?!!!"
מג נחנקה מהקפה שבדיוק שתתה ונראתה זועמת, וקייטי רק הביטה בה
באומללות והתחילה לבכות.
"אוי קייטי אני מצטערת לא התכוונתי להגיב כל כך בבהלה, זה יהיה
בסדר, רק תספרי לי, מה קרה? איך?"
"את יודעת שאני ומייקי ביחד כבר חצי שנה, אז לפני חודשיים
במסיבה, שכבנו, זו הייתה הפעם הראשונה של שנינו וזה היה
מושלם".
"אוקיי, אז שכבתם ונזהרתם?"
"כן, ברור, ומאז אני גם לוקחת גלולות"
"ובמשך החודשיים שאתם פעילים, אתם תמיד נזהרים?"
"כן"
"אוקיי אז למה את חושבת שאת בהריון?"
"המחזור שלי תמיד מופיע כמו שעון ועכשיו הוא מאחר כבר ב-6 ימים
וכבר יומיים שיש לי בחילות וסחרחורת"
"אוקיי אין צורך להיבהל, זה יכול להיות רק תופעות לוואי
מהכדורים לגוף לוקח זמן להתרגל אליהם"    
"את באמת חושבת ככה?"
"כן אבל רק כדי להיות בטוחים בואי נעשה בדיקה ביתית"
"מג, את תבדקי, אני מתה מפחד"
"קייטי זה... אהם... זה חיובי"
"אוי, שיט מג, אני מתה עכשיו"
"לא קייטי אל תאבדי את העשתונות, הדברים האלה לא בטוחים במאה
אחוז, נלך מחר לרופאה והיא תגיד לנו בדיוק באיזה מצב את,
אוקיי? עכשיו תירגעי ותנסי לישון"
בבוקר, כאשר מג העירה את קייטי היא ראתה דם על הסדין, קייטי
שמחה כי היא חשבה שזה מחזור ומג החליטה שיהיה יותר בטוח ללכת
לרופאה בכל מקרה. ד"ר פורמל עשתה לקייטי בדיקות גופניות
ובדיקות דם ואחרי שעתיים של המתנה היו לה התוצאות.
"קייטי את רוצה שמג תצא או שזה בסדר לדבר לידה?"
"זה בסדר, היא באה לכאן לתמיכה נפשית"
"אוקיי, אז זה נכון שאת לא בהריון אבל הדם על הסדין הבוקר לא
היה מחזור זו הייתה הפלה טבעית. את היית בהריון אבל אין לך מה
לדאוג, זה משהו טבעי שקורה לעתים די תכופות. האמת, הסיכויים
להפלה הם אחד לחמש. לך אין שום בעיה רפואית ולא תהיה לך שום
בעיה בעתיד להיכנס להריון."
בדרך חזרה לבית של מג קייטי עדיין הייתה שקטה מהרגיל.
"קייטי את בסדר מותק?"
"כן. לא יודעת, אני מרגישה מוזר"
"למה?"
"כאשר חשבתי שאני בהריון נבהלתי מהמחשבה שאני אשכרה אלד ילד
בגיל 17. כאשר חשבתי שאני לא בהריון הרגשתי הקלה שהכל היה כדי
ללמד אותי לקח. ועכשיו לגלות שכן הייתי בהריון ואיבדתי את
התינוק הרגשתי עצב, חוסר אונים, כאילו לא נתנו לי אפשרות לשלוט
על ההחלטות של חיי כי לא ניתנה לי הזדמנות"
"אוקיי זו הרגשה מובנת מאליה כי לא הייתה לך שליטה, אבל עוד
דרך לחשוב על זה היא שאולי זו הדרך של הטבע לתקן את הטעות
שלו".
"צודקת מג, ואף אחד אף פעם לא יצטרך לדעת על זה"
לפני שהרבה הספיק להשתנות קייטי כבר סיימה תיכון והייתה בדרך
לבוסטון ללמוד באוניברסיטת ייל. מג הסיעה את קייטי למטוס אחרי
שהיא נפרדה מכולם בבית.
"קייטי יש לי משהו לספר לך"
"כן מג?"
"אני בהריון שוב"
"מג מזל טוב, אני שמחה בשבילכם"
"זה לא מוזר לך?"
"לא מה פתאום. עבר מלא זמן מאז ולהיות דודה זה מגניב"
"תגידי מה יהיה איתך ועם מייקי, את בייל והוא באוקספורד?"
"נפרדנו, החלטנו שאם באמת נועדנו להיות ביחד דרכינו יצטלבו
שוב. אבל האמת היא שאנחנו לא הכי מתאימים. זה הספיק בתיכון,
אבל זה לא יספיק לחיים ואין טעם להשאיר קשרים מאחור בניסיונות
מרוחקים לשמור על קשר."
"החלטה שלך אני מניחה"
"מה הכוונה?"
קייטי הגיבה נורא בעצבנות על ההערה הזו
"כלום, זה פשוט נשמע כמו להתפתח, לגדול, לא להשאיר קשרים
מאחור, ואין שום רע בזה כי זה מה שמתאים לך"
"סליחה זה פשוט שהוא לא הגיב בצורה כל כך בוגרת להחלטה אז אני
מניח שני עדיין רגישה להאשמות"
"אני מבינה. זה היה בסדר"
כאשר קייטי הגיעה לאוניברסיטה היא למדה קשה והרבה וגם עבדה
כמלצרית במשרה חלקית, אז אפילו לחגים היא לא חזרה לבית, אך
במאי 94 היא חזרה הביתה היישר לביה"ח לבקר את אחותה מג והאחיין
החדש שלה ריצ'רד.
"מג? את ערה?"
"כן, כנסי לפה כבר ותני לי חיבוק"
קייטי חיבקה אותה והתיישבה על המיטה לידה.
"ראיתי את ריקי, איזה מקסים הוא"
"ריקי?"
"כן זה השם חיבה שלו נכון מגניב?"
"כן נורא מגניב"
"דין ונאט צריכים להגיע?"
"כן, קצת קשה לה הרעיון של להתחלק פתאום"
"אין בעיה אני אקח אותה לסרט ופיצה וגלידה ואספר לה את כל
הדברים המגניבים שאחות גדולה יכולה לעשות".