אבל למה?
- תמה אז הילד,
וידו רעדה כששאל.
ממרומים נורו
תפוחי זעם,
אחר כך שוב נסקו הם אל-על.
בן שיחו אז
הרפה מן האבן
בה אחז; זו נותרה באוויר,
והשיב: התבנית
איתנה היא,
הן למדנו אותה להכיר.
בכיוון זרימתם
של מי נחל
טהורים
הם עלו אל ההר.
רוח סתיו שוב
עלים לא הסיטה
ממעופם הנצחי, הנמהר.
הוא הושיט את ידו
אז בשקט,
מבטו אומר רוך ושלווה,
ואמר: בני,
ראה זה הנטל,
ראה כוחה של טעות חשיבה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.