שני דוד / הצרחה שבשקט |
ושתק.
יכלתי פשוט להרוג אותו.
"זה הפסימיות"
ושתק.
רציתי לנשק אותו.
הוא מסתכל, ושותק.
אני מרגישה את עצמי מתמלאת.
בלי יותר מדי לחשוב,
הבנתי שעצוב לי לאהוב.
"אל תכעסי"
ושתק.
והתמלאתי רק בכעס.
פנים חושבות, עדיין שתק...
ואני מתרוקנת ממחשבות.
"עצוב לי"
ושתק.
גם לי עצוב עכשיו.
אמרתי "להתראות"
ושתקתי.
התחרטתי...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|