את מכתביה אני קורא מהסוף,
מוחק את הזוגיים
מטשטש תמונות
מלטש זיכרונות
באמצעים זולים.

כך גם היא,
במסתור
מתערטלת לפני זרים,
מקשיבה להודעה קולית
נושנה
רק בימים קרים.

שנינו בתאום
של אדם וחוה
חוצים את שדרת עצי התפוח
התפוח והתשוקה,
בקוים מקבילים
בכיוונים מתהפכים
מתעלמים מרגליים ידים שפתיים
איברים הלומים.

גם רחובותינו צחיחים
שלטים נסתרים
יורו את הראש להרכין
ורטיה צידית
תסתיר את הדמות האחרת
רחשושי צעדים
צחוקים מזנקים
יקבצו את לבנו בדרך.



אתמול נודע שהיא בעיר אחרת.