אברהם גרינברג / נחמה |
והתיישבה למרגלות העץ התמיר עירום העלים וכהה הקליפה
ואף אני התיישבתי באותה העת
על הרצפה
אני חושב שהיום מובן לי יותר מנהג האבלות הזה.
בתחילה האיברים הפנימיים שואפים מטה
חשים ביתר שאת את כוח המשיכה
ולאחר זמן מה, דרך כפות הידיים
חודרת נחמת הקרקעית,
זו שאין למטה ממנה
ומשיבה אותי אל הספה בסלון
עליה שכבתי כילד
קודח מחום
ואבי מקלף לי אפרסקים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|