רומן שיכרי / רוחות, עצבים ועצבים. |
בעניים חצי סגורות
כשמש הזריחה העולה
מתבונן במסך
עד שהרגשתי שאני,
הוא לא אני.
ההרגשה היא לא כפעם
המבט הוא החודר
הקשה והממוקד
המחשבה זרה
והקולות עוברים בראש
צועקים. צורחים, וצורחים.
ההרגשה בידיים הייתה ריקה
כידיים זרות מתות.
הגוון בעניים היה לבן
לבן כמוות.
לבן כשלד.
כזכרונות ילדות חוזרים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|