|
עמדתי שם
והבסתי בגופי את מלחמתם
האבודה
הם אחזו בקצות הציפורניים
במעקה המרפסת
ואני משכתי אותם הלאה
ברכות רבות בורכו על ראשי
על עתידי ועל בני משפחתי
ואני כמו קיר אבן
ספגתי ושתקתי
ומשכתי. |
|
|
לפעמים אני
מרגיש שאין לי
שותף
לפעמים אני
מרגיש שהחבר
היחיד שלי
זה העיר שאני גר
בה
עיר המלאכים
בודד כמוני, יחד
אנחנו בוכים
-להקת "פלפלים
אדומים חריפים
עד מאוד" בשיר
"מתחת לגשר" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.