איך זה שכוכב קטן אחד, כמוך, שמחייך לי כל ערב - יום אחד יקום
ויילך?
איך זה שכוכב מתוק אחד, יחיד ומיוחד - יפרוץ לי סתם ככה את
שערי הלב?
איך זה שכוכב כואב אחד, יום אחד ישלח לי מלמעלה ברכות - ויום
אחרי כבר ישכח את הכל?
איך זה שכשאני כבר מצליחה לברוח ממך, מהחלומות עלייך - פתאום
אתה קורץ לי? פתאום שולח שוב ברכות ונשיקות שמטריפות אותי
מחדש?
איך זה שבלילה אחד הכל פתאום נגמר, השמש זרחה והפרה את השממה?
אני פשוט נושכת את השפתיים בכל יום שעובר, מעקמת את הגבות בכל
בוקר חדש...
והשמש שפעם הייתה החברה הכי טובה שלי - בגדה בי, לא סיפרה לי
את האמת במלואה, למרות שידעה מה הולך לקרות, היא העדיפה
לשתוק.
ובימים שאני לובשת את הבגדים הכי יפים, ובימים בהם אני חושבת
רק עלייך, ובימים בהם אני נזכרת בימים ההם - שחייכתי אלייך
וסיפרתי לך בדיחה חביבה, ובימים בהם אני נדלקת מחדש, כאילו
נטענתי, אני שוב נופלת - מתרסקת מולך - ומנסה לברוח כדי להסתיר
את ההשפלה מאחורי מסך עשן מערפל.
גוזזת, חותכת ומנסרת את כל מה שעברתי, האוויר הצובטני הזה
שליווה אותי במחנק הזה, החולצה הזאת, שתמיד חשבתי שיפה עליי
ולבסוף מסתבר שהפילה עליי מזל רע. והזכרונות האלה שתמיד אהבתי,
ולא ראיתי בהם כל פגע - צחקו עליי מאחורי הגב, ודקרו.
ונשימה עמוקה אחת - שאולי תיתן לי את הכח הזה להמשיך ולצעוד
מההתחלה רק חסמה לי את דרכי הנשימה, ופתחה לעברי את "שביל
המפולות".
הנשימה הזאת...
שלעולם לא אדע,
בבקשה ממך... אמא אדמה -
אנא, תני לי לנשום שוב -
ולהתחיל הכל מההתחלה... |
