[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








פעם חשבתי שאצליח לסחוב הכל על הגב שלי עד יומי האחרון.
פעם חשבתי יותר מידי.
הייתי יושבת מביטה בעצמי במראה ובטוחה שכל דבר שיעמוד מולי
יפול, יתרסק כאילו לא היה. היו כאלה שקראו לזה בטחון עצמי
מופרז.

לוקחת על עצמי הכל, "המתנדבת" - מתרגשת מכל דבר שאנשים אומרים,
מנסה לחייך חיוך קטן ומאולץ כזה כדי להראות חמימה ואדיבה, אך
כשהבטתי במראה ראיתי גיבנת גדולה שבתוכה נשאתי את כל החטאים
שאנשים אחרים עשו.

הגיע הזמן להתחיל להגיע הכי רחוק שאפשר מבלי להכיר באנשים
מסביבי, הגיע הזמן להיות ה"אני האמיתית" באמת.
הגיע הזמן שלי להשתנות, להפסיק להשתנות בשביל האחר ולהשתנות
בשביל עצמי - לנצח.




מזל שכל זה עבר, אני נולדתי, ועכשיו אני חיה.
בלי איפוקים ובלי נשיכות שפתיים, חיה כי גם לי יש זכות.

חשבתי שאנשים אחרים יעזרו לי,
פעם חשבתי יותר מידי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פעם חשבתם על זה
שגם פמלה
אנדרסון מחרבנת?
היא יושבת על
האסלה כמו כולם
בהפסקות שבין
הסצנות ב - Bay
Watch ומחרבת.
תחשבו על זה פעם
הבאה שאתם
מביאים ביד.


אחד עכשיו
מהורהר


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/2/06 10:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שקועה בימי

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה