|
כל היום עוצם עיניי
מסתכל לתוך החשכה
ומתוכה מנקודה של אור קטן
יוצאת לי דמות יפהפיה
עיניה עמוקות כים
שפתיה אדומות כוורד
עורה הרך כמשי על קטיפה לבנה
רחוקה היא מליבי...
מתאמץ הכי חזק רק כדי לראות פניה
מתקרב לי קצת יותר
מסתכל לתוך עיניה בידה מנסה לנגוע
ידיה הרכות אותי מושכות
ואותה אני רואה
את עומדת שם עם כל יופייך
יפה כמו יום אביבי
מביטה לתוך תוכי
וכשאת רואה אותי
את רק רואה אהבתי
עיניה עמוקות כים
שפתיה אדומות כוורד
עורה הרך כמשי על קטיפה לבנה
ואותי היא לא רוצה
החשכה פתאום הופכת לאור לבן והיא הולכת
עוצם עיניי שנית אך היא לא שם
רק אחת דמיונית שלעולם לא תהייה אמיתית |
|
|
אין בעולם אהבה
כמו אהבה של אמא
של השכן שהדשא
שלו ירוק יותר
ממלפפון שהוא
בעצם תנין ואם
חושבים על זה
הוא לא אוהב
דגים, אחרת למה
הדייג אוכל
אותם?
רואים רחוק?
קוראים שקוף?
מה זה שקוף ויש
לו ריחו של
גזר?
נאד של ארנב.
נבי ארנבי
(בעקבות הבדיחה
האחרונה, נגמלתי
לגזר. מעתה אני
אוכל רק חסה.
וכמה שיותר
ירוקה, יותר
טוב. חבל רק
שאני עיוור
צבעים) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.