מכנסיים. טיל בליסטי ואי בודד. זה כל מה שצריך, חשב. ואולי גם
צריך מתאם, כדי שיכנס הכל לפריים. ללא צורך ממשי, דחף לאף כמה
ווסטים - דחוסים טוב, זה לא מזוודה זה, זה אף - ולבש את כובע
הקסקט החגיגי שלו. בדיוק אז נשמטה הקרקע מתחת לרגליו, והוא מצא
עצמו מוטל על המדרכה ברחוב. בלי האבזם, בלי השוט או החגורה.
ככה, עם ישבן חשוף לקור, מחכה. עת התעשת מההבזקים החליט לצאת
ולחפש את נטלי (עיין ערך מוסף, עורכת המוסך, ערכת מוסר ההשכל,
מס ארץ נוסף). היא הייתה מהממת כרגיל בתנוחה מספר שתיים שלה.
אמרה שהיום היא לא תבוא כי היא פוחדת להידבק. אני מבין, אמר.
אני מזמן הייתי מוותר על כל הפסטיבלים והכנסים אם לא הכושים
החמודים עם התלבושות האוטנטיות... אבל היא כבר התחילה לחרחר.

ארצה, פקד על עצמו. רגלי, הורה. כלב רע ! גער וסטר.
ל-א  ל-ו-ק-ח-י-ם  ל-פ-ה  ד-ב-ר-י-ם  מ-ה-ר-צ-פ-ה ! גם אם הם
נוראה דומים לאמא שלך, וצועקים מבעד לשיניים תותבות, ומתפוצצים
בחזיה, וחושפים שיניים ומגדלים ראסטות. והילולים... ושמחות...
ויופי מה זה? איזו חמודה גידלת פה אצלך בגינה. יש לה כבר שם ?
אמפירוגלוקוזה ! אה, אמירה. כשהיא תגדל... או... כן כן, רק
כשתגדל, כמובן.

ושוב סטופ. כמו רכבת תחתית שתעצור בכל תחנה. בכל תחנה. והאח
נוזל והאף נוזף. שטיח צעיף. מרפסות מתחת לקרקע במעבה קרום
הבתולין של אמא אדמה. הכל מרפסות. והאח נואף והאב עולז. טיפסתי
על גבעה קטנה שממנה אפשר לראות את כל העמק. עדיין מקריבים שם
קורבנות אדם, אתה יודע. מרטיב לחמניות. מאד מאמינים שם כולם.
והעש נואם ונחש מקל. ואם תקרב את האוזן לחריץ תוכל למנות שלושה
עשר סוגים של נטיית האות וו בתלבושת אחידה. ארגמן. והעץ קמל
וההר רועם. יש עוד מישהו בעולם הזה שמאמין בגלגול נשמות? כי אם
כן, אני אלביס, ולא כיף לי בתוך כל האנונימיות הזאת !

יציאה. חדירה. נרגנות. בחירה חופשית. הליכה בתלם. חלום נרכש.
הוויה נתמכת. הוראה.