הקיסוס המאוהב חיבק את הערבה הערבה שליבלבה,
חיבקה ונשק לה, אט אט חיזק אחיזתו בה,
מוחץ, נועץ, מוצץ ומחמיץ את קירבה.
והיא הוחמצה והיא חמוצה, קמלה היא ותפלה והיא נבולה.
והקיסוס הכסיל ממשיך.
עודו מטפל, עודו טפיל.
פסקה היא והשליכה אותו מעליה, והוא נותר עלוב ונבוב בלעדיה.
את מיציה לא ישתה עוד, לא יגמע לעולם.
צמאונו לא ירווה, לא יושלם.

ואילו
אבקניה התפלים הוורידו, התעלעלו, הוריקו,
חזרה היא אל יופיה משכבר,
והוא מאחור הביט בה אך הוא בה לא נשאר.
בין עלעליה הרכים,
ונקטר הצוף של ממתקים,
כמעט דבר לא נותר,
רק פטוטרת  
וצלקת
עם ריח קצת מוכר.