סמי מאטריסייד, בלש במשטרת ת"א. מעשן הרבה סיגריות, סמי
מאטריסייד, אבל מנסה לקצץ בכמויות, גם כי חרא משכורת, וגם כי
רע לבריאות. יושב בתחנה, משמרת ערב. היומנאי הלך להשתין ולעשן,
ביקש מסמי מאטריסייד שיקבל קריאות במקומו. אז סמי יושב בכיסא
הנוח ומסתכל על התקרה. פתאום - קריאה. "הלו, משטרה?", אומר קול
מפוחד של אישה בטלפון. "כן, זה משטרה. מה הבעיה?" שואל סמי
מאטריסייד, מקצועי מאוד. "אני חושבת שיש לי פורץ בבית", משיבה
האישה. "אני מבין. מה הכתובת?", שואל סמי מאטריסייד, שם את
המעיל שלו, מסביר ליומנאי שבדיוק חזר מה קורה, ויוצא. הוא לא
צריך מעיל, אבל חשוב לו שיראו שהוא חשוב. אמנם קצת חם בחוץ,
וסמי מאטריסייד מזיע, אבל בשביל כבוד צריך לעבוד. ולהזיע.

סמי מאטריסייד מגיע לכתובת, מוציא את האקדח ודורך אותו. הדלת
פתוחה, ויש רעשים. סמי פותח את הדלת בשקט, רואה צללית שעוברת.
"משטרה, תרים ת'ידיים, יא' זבל" הצללית מסתכלת עליו, וממלמלת
"כוסאומו".

סמי מאטריסייד מביא את הפושע לתחנה, הוא יבלה את הלילה באבו
כביר. "כסף לסמים, הא?" שואל סמי מאטריסייד את הפושע. "לך
זדיין, מניאק כחול", עונה לו הפושע. "שמור על הפה, חרא", מאיים
סמי מאטריסייד "או שאני מסדר אותך בתא עם כמה ערבים שיחגגו
עליך כל הלילה". הפושע שותק. סמי מאטריסייד לא רצה לאיים ככה,
אבל הוא לא קיבל כבוד. משגע אותו שהוא לא מקבל כבוד. הוא סמי
מאטריסייד, תואר ראשון בקרימינולוגיה, שלושים ושש שנים במשטרה,
לובש מעיל של בלשים ויש עליו אקדח. מגיע לו כבוד. "אתה יודע
מה", אומר פתאום הפושע "תמות אמן. לא שם עליך זין. מה תעשה לי?
אני הולך לכלא. מה אכפת לי מכמה ערבים? יא' כחול הומו". וסמי
מאטריסייד משתגע. הוא עוצר בצד, מוציא את האקדח ומאיים על
הפושע. "תקשיב לי, אפס, ותקשיב טוב. עוד מילה אחת ואתה מקבל
אחד בין העיניים". והפושע אומר "אין לך אומץ, יא"... אבל אף
פעם לא מסיים. כי סמי מאטריסייד תקע לו כדור בין העיניים. יורה
מדויק, סמי מאטריסייד.

מישהו בסוף מצא את הגופה, ועכשיו מאשימים את סמי מאטריסייד
ברצח. הומוסייד באנגלית, כולם כבר הציעו לו לשנות את השם, אבל
סמי מאטריסייד לא ילך עם שם משפחה של הומו. הכבוד מעל הכל
בשביל סמי מאטריסייד, ולא חשוב שהאישה עזבה, והילדים לא
מתקשרים אליו יותר והמשכנתא שלוחצת וסוחטת את השש וחצי שהוא
מרוויח בחודש. כי סמי מאטריסייד הוא בלש, ויש לו את המעיל כדי
להוכיח את זה.