ממוען אלייך בידיעה מוחלטת כי מכתב זה לעולם לא ינווט דרכו
אלייך וכי יוותר יחד עם שאר כתביי שכוב לו במגרתי התחתונה ולא
יזכה עוד לראות את אור היום.
אם עלה בדעתך כי לבי נסגר בפנייך כפי שדלת ביתי נסגרה למראך -
שוטה את כמשה שהתהלך לו במדבר ארבעים שנה רק בכדי לעלות סרק
בידיו.
יקירתי שלי, דף לבן ערום פה מולי ואני מנסה במעט הכוח האחרון
שנותר בי, שעדיין לא נסחט מהמחשבה עלייך, לסכם את התקופה
האחרונה בכדי שאוכל להמשיך הלאה.
הותרנו את פצעינו פתוחים לנבירת הכלל, ועלי נגזרה ללא אומר
הזכות התמוהה לסכם זאת בכדי שאוכל להמשיך בדרכי.
כל הדרמטיות הנשפכת פה הופכת את קיבתי על פיה, אך ידיי כקשרו
קשר נגדי אינן חודלות מלהכתיב את כל המתרוצץ לי בראש.  מסיכת
הבחור הציני שעטיתי בכל שנותיי התפוגגה לה. ואני נותרתי בפני
הכל ערום.
דמותך מתנוססת מול עיניי כצבעי הגאווה, אצילית ועם זאת מהולה
בפשטות. אני סורק בתוכי עבור אותו רגש שקישר אותי אלייך, וידיי
נצלפות חזרה נטולות דבר.                                    
                               
תחושת כניעות מציפה אותי.