[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הנה הגיע יום הולדתך ה-18, עוד מעט הקשר שלנו כבר לא עבירה על
החוק. (אני צוחק). אתמול בלילה לפני שנרדמתי חשבתי לעצמי איזו
מתנה אני יכול להביא לך. מפאת המחסור בתקציב החלטתי שאכין לך
משהו. החלק הראשון זה מה שאת קוראת כרגע, בחלק זה אני כותב על
קצה המזלג את הדברים הנהדרים שהוספת לחיי. למעשה אני כותב על
עצם היותך מלאך שומר. מהרגע הראשון שהנחתי את העיניים שלי
עלייך, מצידו השני של הבר, ידעתי שאת מיוחדת. לכן רציתי להזמין
אותך באותו ערב לדרינק. לא היה לי מושג עד כמה מיוחדת את, עד
שהצמדת את שפתייך לשלי. ברגע ההוא הכל נעלם סביבי, הרגשתי אש
שמתפרצת מהבטן ועד לקצות האצבעות שלי, ידעתי שלא אתן לך ללכת,
שאת מיוחדת באמת.

כשאני מנסה למקד את עצמי בכדי לכתוב עלייך, זה כמעט בלתי
אפשרי, אין לי מספיק דפים בכדי לעשות זאת. מספר התובנות שנפלו
עליי מאז ההיכרות שלי איתך גובלת בלידה מחדש שלי. העשרת את חיי
בכל תחום שבו אני הולך. חיי התמלאו באור, בבהירות. בשמחה,
במיקוד, בתמימות, בילדותיות, באהבה. את נותנת לי כל כך הרבה.
אני יודע שיש לי אותך לחבק, כשרע לי. איתך לשמוח שטוב לי,
להתכרבל איתך כשבא לי להתפנק.
פשוט אותך לאהוב ולהוקיר. איתך הכל נראה לי אמיתי. פתאום
הבאלגן, הלחץ, המתח, הכעס, השנאה. כל אלה מתגמדים ונעלמים כשאת
איתי, או שאני שומע את קולך. איתך אני יכול להיות אמיתי, איתך
אני יכול להיות אני. תודה לך יקירתי. באמת תודה מהלב. עברנו
דברים קשים בשמונת החודשים האחרונים. טיסות לחו"ל, ואפילו
פרידה של יום. 8 חודשים רצופים של למידה עצמית ואהבה אין קץ.
את תמיד נותנת 100 אחוז, תמיד שם כשרע לי בכדי לנחם אותי, תמיד
שם בכדי לעודד אותי, פשוט תמיד שם. המסירות שלך ראויה לשבחים
אמיתיים, הלב שלך כל כך גדול שנראה שיש מקום לכל העולם שם
בפנים. החמלה שלך נהדרת ומופלאה. והנתינה שמגיעה איתה חוצה
גבולות. לא משנה כמה חרא לי וכמה אני מוציא את העצבים שלי , את
שם מלטפת לי את הלחי, ואומרת שהכל יהיה בסדר. את אדם מופלא עם
איכויות אין סוף. הדפים האלו הם ההקדמה למשהו גדול בהרבה.
בפרקים הבאים אני אמנה כל אחת ואחד מהדברים שתרמת לחיי מכתב זה
הוא מבחינתי הוקרה עמוקה בשבילך, הוקרה על מי שאת בשבילי. אם
הייתי לידך כרגע הייתי משתחווה בשבילך, כי את מלכה ומגיע לך.
נהדרת ששמחה ונהנית מכל רגע שהחיים מציעים. החיוך שלך יכול
להאיר מקומות בנשמה שאור אינו מגיע, העיניים המחייכות, עיניים
שבלי קשר לצבעם, משרות רוגע ושמחה. עיניים יפהפיות. האנרגיה
הזו מהבטן, החלטית תקיפה ורכה גם יחד. את חכמה ונבונה, לשמוע
אותך מדברת, אני מושל את זה לשירתן של הסירנות, אני אישית
מהופנט מקולך, מהדברים החכמים שאת אומרת. איך יכול להיות שילדה
בת 18 יודעת כל כך הרבה על החיים, מודעת לכל כך הרבה. זה שובר
לי את המיתוס, והוכיח לי שניסיון וגיל זה רק מספר. את החלטית
ונבונה, עם ראש על הכתפיים.שילוב חזק של מראה, תבונה, למידה
וחכמה. אושו אמר מקור הידע הגדול ביותר שיש ללמוד ממנו, דרך
התבוננות על ילד קטן שמשחק בדשא. את אותה ילדה שמשחקת ומשחקת
בדשא. ואני לומד ולומד ולומד. כשאני כותב את הדברים אני מתמלא
בפליאה. השארת אותי עם פה פעור. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה
מוכנות, ועוד מוכנות בשבילי. עכשיו אחרי ההקדמה אני אעבור לפרק
מספר 2




הפרפר

את רוב חיי ביליתי במחשבה שעליי לשלוט במערכת היחסים האינטימית
שלי, תוך כדי חצאי אמיתות ומניפולטיביות, הייתה קיימת בי
האמונה שאם לא אעשה כך, בת זוגתי תעזוב אותי.
שאם לא אותיר רושם של מלאך בעיניה היא תעזבני. וכך עשיתי,
הייתי הולך ממערכת יחסים אחת לשנייה. ומותיר רושם, הייתי אומר
ועושה דברים ממקום מלוכלך ומשקר. הייתי פועל מתוך פחד, פחד
מנטישה. מצאתי את עצמי בפעם הראשונה בחיי מול מישהי, החלטית
שרואה מבעד לשטויות שלי, מבעד לתדמית שהשלכתי. אומרת את האמת
שלה ללא חשבון, אין ספור פעמים אמרת לי, תהיה עצמך והכל יהיה
בסדר, הקבלה הזו הטריפה אותי, עד היום אני משוכנע שיכול להיות
שכל זה, זה רק חלום ....

בטבע ישנו פרפר, הוא מטייל בחופשיות בין הפרחים, בלי תדמית ,
כשהוא עף מפרח לפרח לא רואים את היופי שלו כי הוא נע מהר, אין
זה חשוב לו, הוא ממשיך לעבור מפרח לפרח. רק כאשר הפרפר נעצר על
פרח ויונק צוף. אפשר לראותו על כל פניו, את צבעיו את צבעי האש
החמים, ואת הקווים הכחולים שנראים כמו ברקים. את רגליו
החינניות הנחות על הפרח. חופשי מהכל מטייל מפרח לפרח.  אבל רק
כאשר הוא נח אפשר להתבונן בו, כל פעם שאני מתבונן בפרפר כזה,
אני מתמלא חמלה ופליאה. אני רואה איזו יצירת מופת הוא הפרפר.
אני מושל אותך לפרפר זה, על כל יופייך, הפשטות שלך, החופש
ותחושת הכיוון המופלאה שלך בשדה החרציות של החיים. את יפה כמו
אותו פרפר, חופשייה, ללא התניות או עכבות. חייו של פרפר קצרים
אך מלאים. כמו שנותייך הקצרות כעת אך מלאות ביופי, חמלה ושמחת
חיים. את חיה כל רגע כמו שהוא, ויודעת מתי לעצור לנוח. אני
מעריץ אותך על דברים אלו. תודה לך שאפשרת לי ללמוד על עצמי,
שגם אני כמו אותו פרפר. תודה לך.




הצב

כשהייתי ילד לא יכולתי להיות רחוק מהבית או מאימי, כאשר נאלצתי
לישון מחוץ לבית, הייתי מתמלא בפאניקה ונתקף חרדה. הייתי בוכה
וסובל. עד גיל 18 לא יכולתי לישון מחוץ לבית שלי, פחדתי לצאת
החוצה שמע אאבד את הבית שלי, שמע אני מפספס דברים שקורים בתוך
מרחב הבית. הרגשתי גלמוד וחסר ניסיון . נושא זה היה כה משמעותי
בחיי שנתתי לו לחבל בהרבה מהמצבים בחיי. כאשר אני חושב לישון
לצידך, שידך מלטפת לי את העורף שנשימותייך על קודקוד ראשי,
שאני יכול להרגיש את נשימותייך ואת פעימות ליבך, אני מתמלא
אושר וחמימות ואני יודע שאיתך אני יכול לישון בכל מקום. בטבע
קיים הצב הכי גדול בכדור הארץ. צב זה חי למעלה מ 300 שנה.
תוחלת חיים מרשימה.
אם היה יכול לדבר הוא היה טומן בחובו ידע, ניסיון רב , חכמה
ותבונה.
צב זה לוקח את ביתו לכל מקום, רק מהתבוננות בו ניתן לראות את
החן שבאיטיות שלו, ובביתו שעל גבו. צב זה חי בשלווה, לוקח את
הכל לאט.
אני מושל אותך לאותו צב, על אף שנותייך הקצרות את טומנת בחובך
ידע רב, חכמה ותבונה. ונתת לי להבין שלא משנה היכן אני, אני
אהיה בבית. אהיה בטוח, כמו שאני מרגיש בזרועותייך, כאשר אנו
ישנים יחד. נתת לי להבין כשגם לקחת את הדברים באיטיות זה בסדר.
וגם לעשות זאת זה מלא ביופי וחן. תודה לך על כך, בכל מקום בו
ארגיש רחוק, אזכר בחיבוק האוהב שלך ואדע שאני בבית.




הלביאה

כשהייתי ילד, היו לועגים לי ומתעללים בי המון, במשך השנים
הרגשתי שאני לא בסדר, למדתי לפחד, להמנע מעימות. וכל פעם עם
השנים מצאתי עוד ועוד דרכים יצירתיות להמנע מהעימותים האלה.
להקדים תרופה למכה. למעשה למדתי לשים את הזנב בין הרגליים
ולברוח. עד לפני כמה ימים על אף השנים שעברו עדיין ברחתי
מעימותים.  אין טעם לומר שהמנגנון החריב כל חלקה טובה בחיים
שלי, וכמעט ואיבדתי אותך בגלל השטות הזו. עד אותו יום שישבנו
על הדשא ואמרתי לך ששיקרתי המון במערכת יחסים שלנו, ראיתי, מבט
כזה של הבנה בעיניים שלך, חמלה, אהבה, הערצה. לא הבנתי למה,
נתתי לעצמי מכות על כל הדברים ההם שעשיתי. כל חיי.

בעמק הקלהארי בדרום אפריקה חיות הלביאות, הלביאה חוץ מהיותה
ציידת מופלאה, היא אמא. מגנה על גוריה בחירוף נפש ללא חשבון אם
גוריה היו טובים או לא, נותנת להם הגנה ומזון ללא כל התניה אם
אחד הגורים היה גור רע או טוב. לא משנה מה הגורים האלו יעשו,
הלביאה תהיה שם להגן עליהם. כאשר הצבועים מגיעים לתקוף את
הגורים, הלביאה מתעמתת איתם עד קץ. והכל בכדי לשמור על גוריה
וחייהם. הנחישות והעוצמה של הלביאות אלו נתונות להערצה. ביטוי
עוצמתו אולי המרשים ביותר של הטבע. אני מושל אותך לאותה לביאה,
שעל אף מכשולים שנקרו בדרכנו, התעמת איתם במסירות ,הבנה
והקשבה. מעולם לא חשבתי שאראה אדם כה נחוש ומסור והכל בשבילנו,
בשבילי.
התמלאתי שוב בפליאה. התבוננתי, למדתי שעליי להיות נחוש, עליי
להמשיך ולהגן על האמת שלי בחירוף נפש, להסתכל לקושי בעיניים
ולטרוף אותו. להלחם על מה ששלי, להלחם על מה ששלנו. תוך
מסירות, כנות, הקשבה, סליחה וקבלה. עם עוצמות אלו אין מכשול
שלא אוכל לכבוש.  על זה אני מודה לך.
תודה.




הילד

אם יש דבר אחד מכל הדברים שהייתי שם עליו דגש יותר מכל, הדבר
שממנו למדתי הכי הרבה, והתמלאתי הערצה. זוהי ללא ספק התמימות
שלך, התמימות שלך למרות 18 שנים. נשמרה טהורה ונקייה,
הספונטניות שלך נשמרה נקייה, ללא פגע. החיוך הילדותי ושמחת
הילדות שלך נשארו כאילו את עדיין בת 5 משחקת בדשא. צוחקת
ונהנית מכל רגע כאילו היה האחרון בחייך, אחר כך בא לך לבכות,
את בוכה ואם שנייה אחר בא לך לשמוח את שמחה. כאילו שלא קרה
כלום, כאילו נולדת שמחה כזו בזה הרגע. את חיה את הרגע כאילו
זהו הרגע היחיד שיש. ללא התניות, ללא שיפוטיות, בלי מוסריות.
פשוט אור של תמימות טהורה. אותו טוהר הפליא אותי שוב ושוב, שוב
ושוב. דבר זה עדיין מופלא בעיניי. כל פעם מחדש.
אני מושל אותך לאותו ילד של החיים. כי כזו את בעיניי,
ספונטנית, חופשייה. ללא שיפוטיות, ללא מוסריות. לימדת אותי
שניתן להיות כזה. משוחרר וללא עכבות. למדתי להיות כן עם עצמי,
ספונטני, שכאשר בא לי לכאוב אני כואב. בלי עכבות בלי התניות,
לימדת אותי להשיל את המסכות, להיות אמיתי ולקבל את מי שאני,
דרך הקבלה הנצחית שלך, למדתי על הקבלה הנצחית שלי.

תודה לך יקירתי.
כל הסיפור הנחמד הזה, במילה אחת הוא תודה. תודה שאת מבלה איתי
מזמנך, תודה על הלמידה האין סופית שאת מעניקה לי, על החופש,
המרחב החופשי המשוחרר והנצחי שנקרא אנחנו. יקירתי פשוט תודה.


באהבה אין סופית
יום הולדת שמח
אורי







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אנשים שהם
בישנים
יכולים ללמוד
יותר טוב מכל
אחד אחר
מכיוון שבישן
הוא בנאדם שקט
והוא בדרך כלל
מאזין למה שקורה
סביבו ולא רק
לעצמו כמו שאר
האנשים


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/2/06 8:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורי זילברשטיין

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה