נסיכת הסיוטים / חורף |
קרח נמס על פסגת החרמון
כמו שנים של שתיקה ממושכת
בלילה בחושך גשם יורד
ואני לא מוצאת את הדרך
הפרחים בגבעה נבלו כבר מזמן
את החופש שלי לקחו לעבוד
את הנפש לקחו להרוג
ואתה פה יושב מסתכל על הגן
שבו כל העצים צהובים
וחושב אם אולי השולחן שבצד
מסתיר לך משהו יפה ונעים
שתיקה ממושכת בינינו מאז
חתול מיילל ברחוב
רוח וקור שוב בחדר החם
והזמן מזמן כבר נדם
תודה אלוהים על החורף שלי
שאותו לא אשכח לעולם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|